אהבה זה הכול!-פרק 1 :)

"דניאל יסטציונר!"צעקתי לעברו.
הוא התקרב אליי וזעם נראה בפניו.
מה את רוצה?מה פתאום נזכרת בי?אמר בטון גבוה.
"חה,אני נזכרתי בך?מצטערת מאמי,אני גרועה בלזכור בדיחות פשוט..זה לא בשליטתי"אמרתי בלעג.
"את זאת שנפרדת ממני זוכרת?המזל שלך שלא סיפרתי לכולם מה הפרצוף האמיתי שלך"אמר ונשמע שהוא מאיים עליי.
"המזל שלי שלא סיפרתה לכולם מה הפרצוף האמיתי שלי?אז תן לי לחדש לך משהו!המזל שלי זה שאני לא מכירה אותך יגועל"אמרתי לו בצעקה והשתדלתי לו לתת לו בעיטה.
"יאללה עופי ממני יפרחה"אמר.
השתדלתי לא להרוג אותו,באמת.
"שיר!שיר!" חברותי קראו לי לבוא אליהן."מה זה היה עכשיו?" שאלו בבת אחת.
"מה זה היה,מה?"שאלתי כיאלו לא יודעת על מה הן מדברות איתי.
"הריב שלך עם דניאל נו"אמרו.
"ריב…אממ אני לא זוכרת שרבתי איתו,דמיינתן"ניסיתי להכחיש עד כמה שיכולתי.
"שיר,די כבר להכנס לו לחיים!נפרדת ממנו ונתת לו להמשיך הלאה,יש לו כבר מישהי"אמרו.
"יאללה אל תתפסו תחת יחסרות ביטחון,לפני שנהייתי חברה שלכן לא הכירו אותכן אפילו"צעקתי והלכתי לכיוון הבית.
"אנחנו תופסות תחת?אנחנו חסרות ביטחון?זה נשמע שאת מדברת על עצמך.."צעקו בזמן שהפנתי להן את גבי והלכתי משם.
נכנסתי הביתה,פתחתי את הדלת.
"שירררר בואיי לפהה!"אחי צעק לי מעבר לחדרו.
"מה אתה רוצה?!"שאלתי אותו בעצבנות.
"שתעופי לי מהפרצוף,סתם נו בואי שניה!"אמר שוב.
"לא רוצה!"צעקתי ונכנסתי לחדרי.הדלקתי טלוויזיה והדמעות זלגו.לא שמתי לב בכלל מה משודר כעת בטלוויזיה כול מה שעבר לי בראש זה מחשבות.
"מה אני באמת נפרדתי מדניאל סתם?החברה שלו יותר טובה ממני?אני פרחה?אני חסרת ביטחון?אני תופסת תחת?"ועוד מאה ואחת מחשבות.
נשמעה דפיקה בדלת.אחי קם לפתוח.
"שיר זה בשבילך!"צעק.
ירדתי במדרגות,כול כך לא רציתי לראות אף אחד.
"אני לא מאמינה!אני מדמיינת!"אמרתי לעצמי אחרי שלקח לי כמה שניות לקלוט שהוא חזר.
"מוקייי!!!"צעקתי לו נרגשת וקפצתי עליו.
"התגעגעתי אלייך!"הוספתי.
הוא נתן לי נשיקה קטנה על הלחי.
"אני לא מאמינה,אמרת שתחזור שנה הבאה,לא?"שאלתי בהלם.
"את לא שמחה לראות אותי?רוצה שאני אחזור לחו"ל?"אמר בציניות.
"לאלאלאללאלאללאלאללאא אבל איך חזרת כול כך מהר?"שאלתי.
"הזמן עבר לך מהר אני רואה אה?ההורים שלי לא ראו טעם לגור בחו"ל אז חזרנו"אמר.
"נוו מוקייי אתה יודע שהזמן עבר לאט"אמרתי.
"אז מה חדש?"הוא שאל.
"שהידיד הכי טוב בעולם שלי חזר לארץץ לתמידד זה חדשש!" צעקתי לעברו נרגשת והמשכתי לחנוק אותו בחיבוק חח …
ראיתי שהפנים שלו ירדו למטה,כיאלו לא יודע מה להגיד.
"מה קרה מוקי?"שאלתי והפעם בפחד.
"אני לא בטוח שזה לתמיד.את מכירה את ההורים שלי הם יכולים מחר לארוז ולנסוע לאיסלנד"אמר.
"מה?!לא נשכנע אותם!אתם יודע שיש לי כוחות שיכנוע לא?!איך אני אסתדר בלעדייך?"התחלתי לבכות.
הוא ניגב את דמעותי וחיבק אותי..
"לא משנה עד כמה רחוקים נהיה את תמיד תהיי אצלי בתוך הלב"אמר לי.
"פשש נהיית רומנטיקן שם בחו"ל"אמרתי בציניות.
"נו די שיר,אני רציני"אמר.
"אבל מי ישמור עליי כשלא תהיה פה?"שאלתי.
"אני אשמור עלייך תמיד,לא משנה איפה אני אהיה"אמר ונשק לי ללחי.
"שיר אולי נעלה לחדר שלך אני צריך להגיד לך משהו"אמר.
עלינו לחדר,התיישבתי על המיטה ופחדתי ממה שיש לו להגיד.בדרך כלל כשיש לו משהו רציני להגיד אנחנו עולים אליי לחדר.
"מה קרה?"שאלתי מפוחדת וקוויתי לטוב.
"תראי..אני לא יודע איך להגיד לך את זה…אבל.."