אהבה זה אהבה, זה מה שהלב בוחר לך – פרק 8 חלק א'

-שנאל-
"אני לא מבינה למה באנו בכלל ניר" אמרתי לו, כשישבנו בחדר ההמתנה בבית החולים.
"שנאל" שמעתי את האחות קוראת בשמי.
"בואי תורינו" אמר לי ניר, מתעלם מדבריי, כשאני מגלגלת עיניים, והולכת אחריו.
"אוקיי שנאל בשביל מה באתם אלינו?" שאלה אותי הרופאה.
"היא נחבלה בכתף" ענה ניר במקומי, כאשר ראה שאני לא מתכוונת לענות בזמן הקרוב.
"אוקיי מתוקה, בואי אחריי" אמרה, והובילה אותי אחריה.

"אעלק 'אני לא מבינה למה באנו' " אמר ניר מחקה אותי.
"באמת לא מבינה.." מלמלתי בשקט, אבל הוא עדיין שמע.
"ראית מה הרופא אמר, אם לא היינו באים עכשיו היית כנראה צריכה ניתוח" עצר, ואמר בעצבנות.
"בסדר אתה צדקת ואני טעיתי" עניתי לו נאנחת, והוא חייך חיוך ניצחון, כאשר אני מגלגלת את עיניי ואנו ממשיכים ללכת.
"איך זה קרה לך בכלל?" שאל אותי, מסתכל עליי בצמצום עיניים כאשר נכנסנו אל מכוניתו. השפלתי את מבטי. זה מדהים איך תוך שנייה כל התירוצים והשקרים היו בראשי, למקרה שישאל שאלה כזאת, נעלמו.
"עזוב…" משום מה אלו המילים היחידות שעלו למוחי.
"שנאל… מישהו עשה לך את זה?" שאל אותי עם תקווה שאני אגיד לו לא. שתקתי. 'שתיקה כהסכמה' לא? "מי?" שאל בשקט.
"זה בסדר ניר זה באמת כלום" אמרתי לו בשקט, מחפשת כל נקודה במכונית, שהיא לא עיניו.
"זה ממש לא בסדר, ואת יודעת את זה שאנלי" אמר.
"עזוב… חבל בכלל שהעלינו את זה ניר" אמרתי לו, בוהה בכפתור ההפעלה של הרדיו.
"לא חבל ושום נעליים שנאל! מי לעזאזל עשה לך את זה?! " אמר והתחיל להתעצבן עליי.
"ניר" מלמלתי בשקט.
"שנאל! זאץ לא אפשרות לענות לי! מי עשה לך את זה?" צעק עליי. ופה כבר נמאס לי. יצאתי מהמכונית טורקת את הדלת. עצרתי את המונית הראשונה שראיתי, ונסעתי אל המחסן, כשאני עוד שומעת את ניר צועק בשמי.

-אסי-
"מה אחינו מה אני רואה?" אמר לי לירון בחיוך שובב.
"מה ראית כפרה?" אמרתי מוציא את עשן הסגרייה מפי.
"ראיתי אותך הולך לשירותים עם הברונטית הכוסית" חייך אליי.
"היא לא רק כוסית אתה יודע… היא מצחיקה, ונחמדה. לא רק לזיין אותה היה לי כיף…" אמרתי בשקט, אבל לא עד כדי כך, כדי שעדיין יוכל לשמוע.
"אסי… התאהבת לי? על אמת? עוד פעם?" אמר מופתע.
"לא כלכך עוד פעם… עבר לי מאריאל לפני חודש. פשוט לא רציתי לעזוב את זה כי היה לי טוב" אמרתי לו.
"תעשה מה שבאלך… לדעתי עדיף סטוצים" קרץ לי. והסיט את מבטו חזרה אל הכביש. כבר היינו בדרך חזרה מהמסיבה.
"איכ ימתרומם מה אתה קורץ לי? מה" אמרתי לו, בפרצוף נגעל.
"לך זדיין היית מת שאני אקרוץ לא עוד פעם. עזוב אקרוץ. היית מת שאני אירק לכיוון שלך יזין" אמר לי בעצבים.
"יענו נעלבת מאמי?" אמרתי לו בקול מתגרה.
"תזהר שאני לא אעיף אותך מהאוטו בטעות" מלמל ואני צחקתי.