אהבה זה אהבה, זה מה שהלב בוחר לך – פרק 1 Remember me ?

– אור –
"אור בואי לאכול" שמעתי את אמא קוראת לי. עברה שנה וחצי מאז כל מה שקרה, מאז שהיא הרגה את אבא…
לפני כחצי שנה אמי בגדה באבי עם הגבר שעכשיו היא נשואה לו מחדש. לחתונה לא רציתי לבוא אבל כמובן שהייתי חייבת. אבי כלכך נפגע והתחיל לפגוע בעצמו. הוא היה שותה ימים ולילות, ואפילו לוקח סמים. בסופו של דבר גופו לא יכל לשאת זאת והוא נפטר, מלפני שנה.
זאת הייתה השנה הנוראה ביותר בחיי, שנת האבל הכי נוראה, במיוחד כי היא השנה הראשונה. ככה לפחות אמרה סיגל, הפסיכולוגית שלי.
ראיתי את אמי ואבי החורג שלמה יושבים בשולחן, וכמובן אמי כבר אוכלת.
"סוף סוף נזכרת לבוא, יש אוכל על השיש" אמרה אמי. אחרי מות אבי הקשר ביני לבין אמי נהיה קר, שנאתי אותה כל כך, שנאתי אותה בכל נשמתי על כך שהרגה את אבי. מאז ומתמיד היה לי קשר יותר חזק עם אבי. אבל עכשיו? אני עוד אתנקם בה, היא תשבר בדיוק כמו אבי. ורק אז, סוף סוף אז היא תתנצל על כל מה שהיא עשתה.
"שבי אורי, אני אמזוג לך" אמר לי שלמה בחיוך נעים, וקם למזוג לי.
"היא יכולה למזוג לעצמה, אמרה אמי בקרירות כאשר מחזיקה את ידו מלקום.
"זה בסדר דניאלה" אמר לה וקם. אז כן היחסים ביני לבין אבי החורג קרובים, אפילו מאוד קרובים. בחצי שנה האחרונה הבנתי שאני מרגישה משהו כלפיו… ובהתחלה שנאתי את עצמי על כך.
לא בגלל מה שאני מרגישה, אלא כלפי מי. אבל אז הבנתי משהו, אמי סיפרה לי לפני חתונתם, ששלמה בכלל לא ידע שאמי נשואה.
אבל היא כן ידעה, וזה לא הפריע לה… וקרה משהו. זה היה לילה בו אמי יצאה עם חברות מהבית הישן איפה שגרה עם הוריה, וישנה אצלם…

פלשבק
"למה את ערה?" שאל שלמה, כאשר עמד בפתח חדרי.
"אני צריכה לספר לך משהו, אתה יכול לבוא לשבת לידי?" שאלתי אותו ברוך.
"מה קרה קטנה?" שאל מתיישב לידי.
המילים נתקעו בגרוני, לא הצלחתי להוציא אותן, אז פשוט עשיתי זאת. קרבתי את פניי לפני, ונישקתי אותו.
אחרי כמה דקות התנתקנו ללא נשימה. הוא היה בשוק, לא הגיב. ואז פתאום הרגשתי את שפתיו על שפתיי, הנשיקה התגברה והתגברה, הוא נשכב מעליי, ונישק את צווארי, הוא ליטף את גבי, לאט לאט בגדינו ירדו, ונהפכו לגוף אחד.
סוף

אז כן, יש בינינו סוג של רומן קטן, כל פעם שאמי לא בבית אני מרגישה חופשייה, אני יכולה להיות עם זה שאני אוהבת.

-יניב-
"היה מדהים, אתה מעולה, אני מקווה שנעשה את זה עוד פעם" אמרה הבלונדינית שבאה אליי אחרי המסיבה של אתמול. האמת היא? שלא זכרתי מי היא או איך נפגשנו, אפילו את הלילה אני לא זוכר.
היא נשקה לשפתיי ויצאה מחדרי. שמעתי את דלת הדירה נפתחת, ותוך שניות נסגרת.
קמתי מהמיטה לאט לאט, משפשף את עניי, והולך לכוון המקלחת.
פשטתי את בגדיי, ונכנסתי לזרם המים החמים.
ושוב פעם השקט הזה. השקט הזה שאני כבר רגיל אליו. הרי רוב הזמן במהלך היום הבית ריק.
בערבים בנות באות והולכות אחת אחרי השנייה, או שה'חברה באים לאיזו שהיא ישיבה.
חוץ מזה את רוב היום אני מבלה אצל לירון, או במועדון, או עושה את העבודה שלי.
יצאתי מכל המחשבות, סגרתי את זרם המים, ויצאתי מין המקלחת מלפף מגבת סביב חלק גופי התחתון.
הלכתי לחדר להתלבש, ושמעתי צליל הודעה מהאייפון.
הלכתי לכיוונו, וניתקתי אותו מין המטען.
'עכשיו, מחכים לך בשדרה ליד הפארק, זה בחור שחיף עם שיער חום, ועיניים מלחיצות, ואתו בחורה, בחורה דווקא יפה בלונדינית, עיניים כחולות רוסיה כזאתי זונה.' ראיתי הודעה מהבוס, התלבשתי מהר, לקחתי את החבילה ואת הפלאפון, ויצאתי.
תוך 10 דקות הליכה הגעתי לפארק, שם כבר חיכו לי הבחור והבחורה. הבחורה הייתה יפהפייה, חבל שהיא ככה מזלזלת בעצמה. אבל מי אני שאגיד משהו ?
"אתה יניב?" שאלה הבחורה, בקולה הצרוד והסקסי.
"כן ואת נסיכה?" שאלתי.
שני, אפשר אחרי שנגמור פה ללכת אלייך" אמרה מתקרבת אליי, ומצמידה את גופה לגופי.
"בשמחה" אמרתי קורץ, ועברתי לבחור.
"כסף" אמרתי לו מקשיח את פניי. הוא הוציא שני שטרות של 200 מכיסו ונתן לי.
"כך, ודיר בלאק מישהו שומע על מה שקרה פה, זה ברור לך?" אמרתי בפנים מאיימות, הוא הנהנן בראשו, ורץ משם, כאשר הבחורה נשארה איתי.
"אז זזנו ?" שאלה.

– סשה –
"ואווו" שמעתי צעקות מכל עבר, ועוד שטר של חמשים, ועוד שטר של 200, נזרקים לעברי, כאשר אני ממשיכה לרקוד.
כאשר נגמרה סוףסוף ההופעה, הלכתי אל מאחרי הקלעים שם חיכו לי לקוחות.
בשונה מבדרך כלל, אלה היו שתי בחורות.
אחת הבחורות התקדמה אליי ונגעה בחזהי בחוזקה.
והנה עוד לילה ארוך בא.

חזרתי הביתה בשעה 4 לפנות בוקר, כשכל גופי כואב כרגיל.
הלכתי לכוון חדרו של אבי, הוא ישן כרגיל, ווידאתי שלקח את תרופותיו.
נכנסתי לחדרי נועלת את הדלת, ונכנסת למקלחת.
הורדתי את בגדיי בעדינות, מתעלמת מהכאב החד שהרגשתי, ונכנסתי אל זרם המים הקרים.
והדמעות התחילו לרדת.
כל גופי רעד, אבל לא שיניתי את כיוון הברז, שנאתי את עצמי כלכך, וכך גם הרגשתי לגבי גופי. הייתי מקולקלת. ושנאתי את עצמי על כך, אבל זו מי שאני…
קמתי בבוקר שאחרי, ועדיין כל גופי כאב.
שטפתי את פניי והתלבשתי לבית הספר.
אני לומדת בכיתה י', הקפיצו אותי כיתה השנה, ולא הייתה יותר מאושרת ממני, עוד שנה להוריד מהלימודים, עוד שנה לעבוד יותר ולפרנס את אבי ואותי.
אבי חולה לוקמיה, והוא מרותק לכיסא גלגלים. הרופאים אמרו שאין לו עוד יותר מכמה שנים, ואין מה לעשות. אז העדפנו שישאר בבית.
ירדתי למטה, מסיימת את צמתי, ושמה אותה על הצד, הכנסתי חביתה וסלט לאבי, שמתי לו עם מיץ תפוזים וכמה פרוסות לחם, והעלתי לחדרו.
"יום טוב אבא, אוהבת אותך" אמרתי לו נושקת לראשו, ויוצאת לכוון בית הספר.

– אסי –
האם אם את מרוצה ממה שהוא נותן לך, פתחתי את ליבי וכל זה לא חסר לך…" המשכתי לשיר.
"זה אח שלי הגבר!" צעק אלי, וכל האנשים שהיו בביתינו צחקו.

"אסי, אסי תתעורר כבר מאוחר." שמעתי קול מעיר אותי, הסתכלתי לכוון מקור הקול וראיתי את אריאל.
"אושר שלי, מה את עושה פה?" שאלתי אותה נושק לשפתיה.
"אתה אשכרה לא זוכר כלום מאתמול?" צחקקה.
"מה היה אתמול?" שאלתי לא מבין.
"המסיבה של השנה" אמרה בחיוך רחב. "יאללה לך להתארגן ישלנו בית ספר" אמרה עם חיוכה הנעים.
"מה עם אלי?" שאלתי אותה.
"הוא לא ישן הערב בבית" אמרה והנהנתי להבנה מתקדם אל עבר המקלחת. אלי לעומתי הוא לא יציב בזוגיות כל יום מישהי אחרת אצלו במיטה, אבל אין לי זכות דיבור, ככה אני הייתה לפני שהכרתי את אריאל, זאתי שאני אוהב.