אהבה וקסם… אחרי החיים – פרק 6

זמן הוא דבר מתעתע, שנייה יכולה להימשך נצח והנצח יכול להסתיים בשנייה.

השנייה הזאת נראתה כמו נצח… לא קרה כלום, הייתי מבולבלת לגמרי, אני אמורה לשמוח מזה? אני לא יודעת! מצד אחד היא עוד בחיים, מצד שני אם היא לא תמות היא תהפוך למפלצת אכזרית בלי נשמה. לעזאזל!
אבל הבלבול שלי היה כלום לעומת דימיטרי, הוא בכה צרח קילל בכל הכוח. ואני הבנתי אותו, אם זה היה לוקאס שם במקום רוז הייתי מגיבה בדיוק אותו דבר.
רוז הושיטה לסטריגוי את האקדח, הוא חייך את החיוך הזה שלו שכל כך שנאתי. הסטריגוי לקח מידה של רוז את האקדח כיוון אותו לרקתו. לחץ על ההדק. כלום.
הסטריגוי בא להחזיר לרוז את האקדח אבל קולות נשמעו קרוב לבית.
"סטפן!" צעק הסטריגוי הגבוה לסטריגוי המתולתל. "הם פה תחביא את הילדה!"
"אין בזה צורך." אמר סטפן. "אני יודע בדיוק מה לעשות."
הוא הרים את רוז ביד העלה אותה למעלה לחדר השינה והשכיב אותה על המיטה, רועדת. הוא הביט לה בעיניים "את לא תזוזי את לא תגיבי לא תדברי לא תעשי כלום. כמו בובה. את תישארי כאן על המיטה. מובן?"
רוז הנהנה בצייתנות והמשיכה להסתכל על סטפן בפנים חסרות הבעה.
דימיטרי המשיך לקלל ברוסית את סטפן בחיוכו המעונג הפך גדול יותר בכל רגע. סטפן ירד למטה, באותה שנייה מלא אנשים נכנסו לחדר, ומבטו של דימיטרי אמר לי שהוא מכיר את כולם שם.
פתאום שמתי לב לטינה, ציפורניה היו ארוכות יותר מאצבעה ובצורת מקור של ציפור טורפת. שמתי לב לזה כשנלחמה באישה שהוציאה את הסטריגוי שהביא את רוז לבית מחוץ לכיפה. ציפורניה של טינה שרטו את האישה בקלות מידי והשאירו חתכים עמוקים ומדממים. האישה המשיכה להילחם.
"אתה מכיר אותם…" אמרתי לדימיטרי.
הוא הינהן.
הבחנתי שלו כל האנשים נכנסו לתוך הבית להילחם, שני אנשים עמדו בחוץ מתבוננים דרך הדלת, הרבה אור נכנס לבית אך בין הכניסה לסלון יש מרחק רק והסלון היה כמעט חשוך לגמרי. כך שהסטריגוי שנשרפים מהשמש לא נפגעו. הם היו בן ובת מורוי. יכולתי להבין את זה לפי העור החיוור הגובה הרם וגוף הצנום שלהם. אחת הייתה בלונדינית, שבכתה מחוץ לדלת. השני היה שחור שיער הם חיבק אותה וניסה לנחם אותה למרות שמבפנים גם לו היה קשה.
"מי אלה?" שאלתי את דימיטרי והחוותי במבטי על שני המורוי העומדים מחוץ לבית.
"וסיליסה דרגומיר וכריסטיאן אוזרה." אמר בקשיחות.
וסיליסה דרגומיר זו החברה הכי טובה של רוז… אבל מי זה כריסטיאן? לא הייתה לי הזדמנות לשאול את זה, כי מישהו עלה במדרגות לכיוון חדר השינה. לכיוון רוז.
אני ודימיטרי עלינו אחריו. "מי זה?" שאלתי אותו.
"אדי קסטיל. חבר טוב מאוד של רוז והמגן השני של וסיליסה."
הסתכלתי עליו מבט שואל ולחוץ.
הוא הבין את השאלה. "אין לי מושג." ענה. "אולי הוא לא יודע והוא רק מחפש אותה."
"רוז?" קפא אדי כשנכנס לחדר וראה את רוז שוכבת בעיניים פקוחות חסרות הבעה ומביטה בו.
הוא יצא מהקיפאון ורץ אליה. "רוז? את רואה אותי?"
היא המשיכה להביט באותו נקודה חסרת הבעה.
אדי הרים את רוז בידיים פתח את החלון ובא לקפוץ ממנו, הסטריגוי שהביא את רוז לבית עצר אותו. הוא משך את אדי אחורה. אדי נפל על הרצפה אבל לא שיחרר את רוז.
הוא הניח אותה על הרצפה ועמד על רגליו לפניה מגונן עליה מפני הסטריגוי. "תתרחק ממנה!" צעק.
הסטריגוי משך בכתפיו והתקיף את אדי. אדי היה מוכן, נהוא בלם את המתקפה, בקושי. והחזיר הסטריגוי היה חזק והקרב נמשך דקות ארוכות עד שאישה ג'ינג'ית נמוכה נכנסה לחדר.
"תתרחק מהבת שלי!" סיננה בכעס ותקפה את הסטריגוי.
אמה של רוז הייתה מיומנת מהירה וחזקה ואחרי שהיא הגיעה הקרב נגמר הרבה יותר מהר. היא הפילה את הסטריגוי על הגב, אדי שבר לו את המפרקת במאמץ והיא תקעה לו יתד בלב.
אחרי זה מיד פנתה לרוז. "מה קרה לה?" שאלה את אדי.
הוא משך בכתפיו. "אני לא יודע אבל אני דואג."
"אי אפשר להוציא אותה דרך החלון זה גבוה מידי נצטרך לקחת סיכון ולהוריד אותה למטה."אמרה בקשיחות.
אדי הנהן. הרים את רוז בידיו שנית והפעם התקדם לכיוון השני. אמה של רוז הלכה לפניהם וברקה כל מקום, כשהגיעו לסלון לשדה הקרב כדור פגע בחזה של אמה של רוז. היא התמוטטה לרצפה.
"ג'נין." צעקה האישה שנלחמה עם טינה. היא נמלאה זעם תפס את טינה בידה מחסירה חשיבות לעובדה שציפורניה נעוצות בחזה. ונעצה יתד בליבה. טינה נפלה לרצפה מתה.
"אוי כמה חבל…" אמר סטפן שהחיוך המעצבן לא יורד לו מהפנים. "זו הייתה הירייה שלי…" אני ודימיטרי ידענו למה הוא מתכוון. הירייה הייתה אמורה לפגוע בו. רוז הייתה הופכת לסטריגוי אם הדמפירים לא היו מתפרצים לחדר.
הוא רץ לכיוון אדי בהפתעה הפיל אותו לרצפה חטף את רוז מידיו ורץ אל עבר נקודה חשוכה יותר. "זה אומר שאני ניצחתי." אמר ונעץ את שיניו באכזריות בצווארה של רוז, פחדתי ממה שידעתי שהוא יעשה. אם עכשיו הוא יכריח אותה לשתות את דמו היא תהפוך לסטריגוי. רוז לא הגיבה, היא לא צרחה בכאב. לא בכתה. לא התחננה לעזרה. היא המשיכה להסתכל לאוויר חסרת הבעה.
"מה עשית לה?" צרח דמפיר בערך בשנות ה – 40 לחייו.
סטפן צחק.
"מה שאני רוצה."