אהבה וקסם… אחרי החיים – פרק 4

כשהגענו אליהם הם היו באמצע שיחה, הצלחתי להבין שזו תוכנית כלשהיא להגן על מעונות הדמיפירים. לא הכי הבנתי את הפואנטה.
״ג׳ורג׳ אתה יכול ליצור כיפת אש מסביב למעונות הדמפירים?״
הילד הג׳ינג׳ שהנחתי שהוא ג׳ורג׳ אמר ״אני יכול אבל זה ידרוש ממני הרבה אנרגיה אני לא אצליח להחזיק את הכיפה יותר מכמה דקות בלי להתמוטט אם לא תהיה לי אספקת דם כלשהיא.״
רוז היססה קצת ופחד קטן ניכר בעיניה הנחתי שהוא הרבה יותר גדול ממה שהיא מראה לעין. היא הסתערה את הפחד בנחישות ואמרה
״אז תשתה את הדם שלי.״
דאגה וגאווה נראו בפניו של דימיטרי כשהוא הקשיב.
פניו של ג׳ורג׳ הקשיחו והוא הינהן.
רוז הקשיחה גם היא את פנייה ונראתה כמו נסיכה לוחמת.
״אוקיי, זו תוכנית מופרכת אבל תזרימו עם זה כי אין לנו הרבה ברירה.״ אמרה ״ג׳ורג׳ יצור כיפת אש מסביב למעונות, האש תבריח את הסטריגוי ותסיח את דעתם מג׳ולייה וסופיה שיכנסו לתוך המעונות דרך פירמה שג׳ורג׳ יעשה בכיפה ואז יאטום אותה מיד אחרי שהן יכנסו. אחרי זה הן יוציאו את כלה שמפירים מחוץ למעונות, בינתיים אני אנסה להרוג כמה סטריגוי שאני יכולה, שהבנות יצאו דרך פרצה נוספת שאחר כך ג׳ורג׳ יאטם. אחרי שהבנות יצאו עם כל הדמפירים אני ארוץ לג׳וגר׳ ואביא לו דם, אני אוביל את הדמפירים כל אחד למקום אחר להגנה.והנותרים יהרגו איתי את שאר הסטריגוי שנשארו סביב למעונות הדמפירים. מובן?״
השלושה הינהנו.
ג׳ורג׳ לקח נשימה עמוקה והרים את שתי ידיו בהדרגה, ככל שידיו של ג׳ורג׳ עולות כך גם כיפת אש מסביב למעונות. הסטריגוי נבהלו חלקם נשרפו וחלקם ברחו על נפשם, כשהבנות נכנסו דרך הכיפה רוז חשפה את עצמה לסטריגוי שבאו להתקיף אותה.
היא כמעט מתה איזה עשר פעמים רק בכמה דקות שהם היו בפנים, פירמה נוספת נוצרה בכיפה מלא שמפירים יצאו ממנה. האחרונה שיצאה הייתה הנערה הבלונדינית, כמה סטריוגי נכנסו דרך הפריצה אחרי שהבלונדינית יצאה ודחפו אותה הצידה כדי שלא תוכל להגן על הנערה הברונטית המתולתלת ונפלה לידיהם.
בהלה נראתה בעיניה של רוז ואז נמחקה. היא רצה לג׳ורג׳ ששכב מרוקן מאנרגיה בקושי מחזיק את עצמו בהכרה שלא לדבר על הכיפה.
היא רכנה אליו והושיטה לו את צווארה, הפחד העמוק שבעייני הראה לי שהיא עושה את זה כי אין ברירה אחרת והיא חייבת או שזה הסוף.
הוא הושיט את ידו והרחיק את צווארה ממנו.
״לא!״ אמר חרישית ״לכי להציל את סופיה.״
״אני אלך אבל קום תשתה.״ פקדה.
״לא!״ חזר ואמר ״את צריכה את הדם סביל להציל את סופיה, בבקשה רוז.״
היא נראתה החלטית ונחושה בדעתה, היא ידעה טוב מאוד שבלי הכיפה הזאת לאף אחד סיכוי עכשיו. ״אם לא יהיה לך דם הכיפה תקרוס ואז לסופיה בכלל לא יהיה סיכוי״
הוא נכנע. נאנח ונאנק באותו הזמן קירב את צווארה של רוז אליו ושתה.
שום הבעה מסטולים כמו שלימדו אותנו שאמורה להופיע על פניו של מי שננשך על ידי ערפד לא הופיע על פנייה היפות של רוז, זה כאב לה! כאב לה מאוד! היא נשכה את שפתיה ודמעה נזלה על לחייה, אבל היא לא צרחה. דימיטרי צדק היא באמת חזקה.
אם כבר דימיטרי אז הוא כל הזמן ביקש סליחה ברגע הזה, לא הבנתי למה זה לא כאילו הוא אשם בזה שכואב לה עכשיו. אולי הוא מצטער שהוא לא נמצא לידה ברגע הזה. טוב אין לי מושג אבל רוז באמת עברה את זה היא קמה מחוסרת דם ונכנסה לתוך הכיפה כדי להציל את סופיה.
הגרזן שקודם היה לה בידיים נשאר בהריסות, היא הפילה אותן כשג׳טרג׳ שתה את דמה.
אני דימיטרי נכנסו אחריה משום שהיינו סוג של רוחות רפאים האש לא פגעה בנו.
היא רצה בכיוון אנקות, וגניחות כאב ששמעה, המסדרון שבוא היא רצה היה הרוס לגמרי. החלונות היו מנןפצים הדלתות היו שבורות ונעקרו ממקומן. הרהיטים בתוך החדרים עצמם היו קרועים והיו גם כאלה שרופים.
כשרוז מצאה את הנערה הברונטית שככל הנראה היא היא סופיה. היא הייתה מעונת על ידי לא פחות מחמישה סטריוגי, אחד החזיקה אותה ואחרים חבטו בגופה מוציאים דם ומלקקים אותו.
רוז שברה לזה שהחזיק את סופיה את המפרקת וואו היא גרמה לזה להיראות ממש קל, גאווה חלפה לרגע על פניו של דימיטרי. ואן דימיטרי לא צחק כשהוא אמר שהיא יכולה להיות עמו מכונת הרג משומנת כי אחרי חמש שניות היא חזרה עם חתיכת חלון מנופצת גדולה ותקעה אותה על צידה בתוך הגרון של הסטריגוי. היא מעכה את הזכוכית לתוך הצוואר עד שהוא נגדע. אמאלה.
הסטריגוי האחרים המשיכו לענות את סופיה, רוז לירה חתיכת עץ מדלת שבורה שרפה אותה דרך השחלת היד דרך חלון מנופץ לכיפה הבוערת, המקל בער בטירוף היא פשוט שברה גם לסטריגוי השני את המפרקת ושרפה אותו לגמרי.
הסטריגוי האחרים עזבו את סופיה ופנו בפנים זועמות אל רוז היא ברחה בעוד הסטריגוי רודפים אחריה וצעקה לסופיה לברוח. סופיה לא ברחה, היא אזרה את מעט הכוחות שנותרו לה והתחילה טורנדו, בגודל של מיטה בערך. רוז זרקה לתוכו את המקל הבוער והטורנדו התחיל לבעור גם כן, סופיה תפסה עם הטורנדו את הסטריגוי ושרפה אותם עד שלא נותר מהם אלא אפר.
הבנות רצו החוצה ג׳ורג׳ פער עוד פתח החב הכיפה. הן רצו אליו סופיה הספיקה לצאת רוז כמעט יצאה כשמשהו משך אותה חזרה לפנים המעונות. הפתח נסגר על זרועה של רוז שנשרפה מחום האש הלוהטת.
מה שמשך אותה היה סטריגוי ממש גבוהה ממש שרירי וממש רעב. הוא הפיל אותה על הגב התיישב על בטנה והרכין את ראשו אל צווארה. היא ניסתה להיאבק אך ללא הצלחה, הסטריגוי היה חזק מידי. הוא נעץ את שיניו באכזריות וברעב בתאווה בתוך צווארה היפה.
הכאב היה יותר חזק מהקודם, היא לא הצליחה להישאר חזקה. אבל היא לא הצליחה, היא בכתה זעקה לעזרה. צרחה במלוא הגרון ניסתה להיאבק אך ללא הצלחה, בסופו של דבר מישהו גבוה שרירי בעל שיער בלונדיני ארוך ועיניים ירוקות נכנס מהחלון, ננעצו לו כמה חתיכות זכוכית לידיים. הוא נאנק חרישית הוציא את הזכוכית מהידיים ורץ לעבר הסטריגוי ביתד שלופה. הסטריגוי היה מוכן, הוא הפיל את היתד מידו של הדמפיר, כנראה שבר את ידיו כי שמעתי קול פיצוח, הדמפיר נאנק אך סירב לצרוח. הסטריגוי רק חייך והעיף אותו באוויר דרך הכיפה הבוערת אל מחוץ למעונות.
בינתיים רוז המשיכה לצרוח, הסטריגוי חזר לשבת על הרעייה ולשתות את דמה. אחרי כמה זמן הגיע עוד מישהי, בעלת שיער צבוע באדום קצר ויתד שלופה.
היא. לעומת השני הצליחה להכניע את הסטריגוי ולהרוג אותו אך בקרב הוא משך אותה אל חוץ לכיפה הבוערת.
רוז כבר לא הצליחה לצרוח עיניים היו מלאות מים מבכי, וצווארה דימם. דימיטרי רכן לידה והתחנן בקול נואש
״רוזה, בבקשה אל תכנעי אל תעצמי עיניים לא עכשיו. בבקשה רוזה.״
רוז הניחה את ידה על המקום שדימיטרי היה בו סובבה את ראשה לכיוונו ואמרה
״אני מצטערת דימיטרי.״
ועיניה נעצמו.