אהבה וכאב – פרק ראשון

—————
אהבה וכאב – הפעם הראשונה שהם נפגשו
—————

מרינה טיילה ברחובות לונדון וניסתה להירגע אבל היה קר מדי, לא משנה עד כמה הידקה את המעיל שלה. לבסוף מרינה נכנסה לבית קפה קטן וחם. היא ישבה מול שולחן עגול וקטן, והזמינה תה עם לימון. באותו הרגע נכנסה חבורה רעשנית שהרסה עוד יותר את המצב רוח של מרינה. היא הצטערה שהיא ברחה מהפנימייה – ההורים שלה בטח יתאכזבו ממנה אבל באותו הזמן הרגישה יותר משוחררת. זה כבר לא חדש שמרינה לולאין עושה צרות.
פתאום ניגש אליה מישהו והיא הרימה את מבטה. עיניו היו שחורות ועמוקות ושיערו היה שחור כפחם, ואפו היה אדום מקור.
"סליחה?"
"כן?"
"הזמנת תה עם לימון?"
"כן. תודה." היא התאפקה לא לצחוק ממבוכה אבל עדיין גיחוך וחיוך קל יצא.
הוא חייך בחזרה – ספק מנומס, ספק משועשע. "משהו קרה?"
"אני מצטערת, אבל אתה דומה לשדון חמוד." היא רצתה שהאדמה תבלע אותה! האם היא כרגע אמרה את זה?!
היא ניסתה להשאיר חיוך שליו בפניה.
הוא צחק. "תודה. די נחמד לשמוע ממישהי שיש לה שיער ירוק." אוטומטית היא הרימה את ידה לפקעת השיער שעשתה. "אולי יום אחד נהיה זוג שדונים." הוא הוסיף פתאום.
ליבה פעם כל כך בחוזקה שכבר קיבלה סחרחורת אבל מיד התאכזבה שהוא הלך.