אהבה ואכזבה פרק 3
"די כבר אמא , תכבדי את החלטה שלי " שמעתי את צעקתו של זיו שערה אותי משינתי חסרת החולמות .
"זה מה שאת רוצה , לחיות עם יתומה ?" אימו של זיו צווחה . זה פגע בי אני לא יתומה .
"אמא היא לא יתומה , וכן גם היא הייתה יתומה הייתי מתחתן איתה אני אוהב אותה אמא די " הוא נבח עליה . הפעמים שזיו התעצבן ככה היו מעט .
"היא כן יתומה ואני לא רוצה שהבן שלי יתחתן עם יתומה " היא צעקה עליו גם והרגשתי איך הדמעות חונקות את גרוני ומתחילות לזרום כמו נהר מעיניי .
"טוב אמא זה הספיק לי תלכי בבקשה , עכשיו " שמעתי את קולו ואז את פתחית דלת הבית שלנו .
"זה מה שאתה רוצה ?"שמעתי בקולה של אימו הלם .
"כן אמא עוד שלא תכבדי את אישתי לעתיד לא תראי אותי ולא אותה " שמעתי אותו מסנן אלייה בקול כועס.
"אין בעיה , לא תרא אותי יותר " שמעתי אותה אומרת ואז את טריקת הדלת החזקה שהדהדה בראשי מספר דקות עד שדלת חדר השינה נפתחה וזיו עומד בפתח . אחרי כמה שניות שעל פניו הייתה מסכת הלם הוא היתעשט ורץ אליי .
"היא חושבת שאני יתומה " מלמלתי בבכי מר שחיבקתי את גופו השרירי . "אבל את לא יתומה גם אני וגם את יודעים את זה " הוא אמר ושיחק בשערות ראשי בעדינות . "זה גם ממש לא מעניין אותי מה היא חושבת" הוא הוסיף בזעם ונישק את ראשי .
"עכשיו קומי אנחנו צריכים ללכת "הוא אמר ואני הרמתי את ראשי אליו בבילבול
"לאן ?" שאלתי וניגבתי את הדמעות עם גב ידי .
"לארוחת בוקר עם החברים שלנו , מה נקורה שוש את לא מפוקסת בזמן האחרון " הוא אומר ואני הסתכלתי עליו .
"סתם לא מרגישה טוב , אני נשארת בבית "אמרתי והנחתי את ראשי על הכרית הלבנה והנוחה .
"את בא איתי "הוא קבע והרים אותי אל חדר הארונות "אני מחכה לך בסלון " אמר והלך .
תגובות (0)