אהבה ואכזבה פרק 2

"נו מאמי כמה זמן ?"שמעתי את צעקתו של אהובי שבדיוק גמרתי להתקלח . "זהו גמרתי קרציה " סיננתי בעצבים ונכנסתי לחדר הארונות הגדול שלנו .
"הבטחת עשר דקות , עבר חצי שעה " הוא אמר ושמעתי בקולו כעס "כולם מחכים לנו " הוא צועק ואני בדיוק סגרתי את השמלה מעליי והתסכלתי במראה . בחורה בת 21 שגמרה צבא עמדה מולי , לבושה שמלת מיני מחוך בצבע לבן וצמוד בחזה ומהחזה ומטה השמלה משתחוררת בצבע כחול , מאופרת עדין ונעלי עקב כחולות לרגליה שיערה הבלונדיני שטני נפלה על כתפייה מסודר ומסדרק בקפידות, חייכתי לדמותי במראה ויצאתי מהחדר שלי ושל אהובי – זיו .
"או ברוך השם "מולי נעמד גבר בן 25 לבוש במכנס גינס אדום סקיני לגברים וחולצה מכופתרת לבנה שמדגישה את שריריו שנוצרו מתוצאה של חדר כושר ואימונים מתמידים , שיעורו החום לא מסודר אבל זה הכי יפה לו ככה , טבעי עיניו הירוקות שתמיד טבעתי בהם , האלה עם הפס הצהוב וכחול בתוכם , עיינים שכבשו המוני נשים אבל הוא היה מעניין רק באחת , אני .
נכנסו לבית הגדול של הוריו , אימו של נעמד מולי וחייכה בזיוף שראתה אותי , בוחנת את כל גופי ואת הופעתי .
הפניתי את מבטי אל אביו של זיו , משה קוראים לו , הוא כל כך דומה לזיו שזה מפחיד .
אביו של זיו חייך אל בנימוס והושיט את ידו ללחיצת יד , לחצתי את ידו בנימוס והרגשתי את ידו של זיו כרוכה סביב מותני .
ההורים של זיו אף פעם לא בבית . משה עובד בחברה גדולה בחו"ל והוא כל היום בטיסות ואימו של זיו מתלווה אליו הם מגיעים לבקר פעם בחודשיים וגם זה בקושי , זיו גדל עם מטפלת ששמה חנה , מגיל 3 אני חושבת .. הוא בן יחיד וכן הוא מפונק , מאוד .
"מה קורה שקד ?" קולה של אימו הגיע אל אוזני והוציא אותי ממחשבתי הרבות . למה הלכתי היום לבית של ההורים ? למה נזכרתי בהם פתאום ?
"מציון ואיתך ?" שאלתי אותה בנימוס וחייכתי , היא חייכה אליי חיוך מזיוף , תמיד לאימו של זיו אורנה הייתה בעיה אליי היא אף פעם לא אהבה אותי ותמיד ניסתה שזיו יזרוק אותי או שניפרד . מיותר לציון שזה אף פעם לא הצליח לה , להיפך זיו רק היה כועס עלייה יותר ולפעמים היה מנתק איתה קשר לכמה זמן .
אנחנו נכנסים אל הסלון וסבתו של זיו ממהרת להגיע אלינו , אישה מכובדת ודקיקה מאופרת בכבדרות שיערה האפור מעיד על גילה והיא מחייכת באושר שרואה אותנו , אני תוהה אם זה בגלל שהיא רואה אותנו או שהיא מחייכת כי סוף סוף הגענו והולכים לאוכל . אני מגחכת ביני לבין עצמי מהמחשבה הזאת וממהרת לחבק אותה . לסבתו של זיו קוראים סלי או יותר נכון סלינה , אבל היא מבקשת שיקראו לה סלי. היא לעומת אימו של זיו , אוהבת אותי תמיד היה בנינו חיבור טוב .
אנחנו מתיישבים לאוכל ושיחה מתפתח בין כולם .
"אני רוצה להגיד משהו " זיו מפנה את תשומת ליבם של כל האוכלים בשולחן הגדול "לפני שבועים אני ושקד ביקרנו בפריז והצעתי לה נישואים , אנחנו עומדים להתחתן "הוא חיוך ומחזיק בידי מתחת לשולחן היד עם הטבעת יהלום היפה שענד לי לפני שבועים וקצת .
שקט . דממה של כמה דקות הלום ואז סבתו מחייכת "מזל טוב " ואחריה כולם ממהרים להברך אותנו גם.
אני שמה לב שזיו מזתכל לכיון אימו , אבל היא כבר לא שם .