אהבה הרסה אותי ובנתה אותי

אנחנו מכירים כבר שנים,היינו החברים הכי טובים.
תמיד הייתי מאוהבת בך בסתר ואתה רק עכשיו נזכרת להגיד לי את זה,אחרי שיצאתי ממערכת יחסים מתוסבכת ומלאת כאב.
עיניו הכחולות מסתכלות עליי בכעס ובאהבה,שנינו בחדר הקטן הזה רבים שוב ללא הפסקה בגלל הפחדים המגוחכים שלי.
"אני אוהב אותך," אמר לי
"ואני יודע שגם את אוהבת אותי אז למה,למה את לא רוצה להיות איתי?" שאל אותי בכאב ובקולו נימת התחננות.
אני ישובה על הרצפה שידיי מחבקות את רגליי ופניי קבורות בתוך רגליי לא רוצה להיישיר אליו יותר את מבטי ולהסתכל בעיניו שגורמות לי לרצון להתפוגג לידיו.
"אלכס אתה חייב להבין אותי,אתה יותר מכולם יודע מה עברתי איך,איך הוא פגע בי." אמרתי לו מנענעת בראשי.
שמעתי מכה חזקה בקיר והרמתי את ראשי,פרקיי אצבעותיו של אלכס דיממו מעוצמת המכה.
"אוי אלכס." אמרתי לו נושכת את שפתיי יודעת שאני גרמתי לזה.
התרוממתי והתקרבתי אליו,אך הוא הרים את ידו וסימן לי שלא להתקרב אליו יותר.
"זה מתסכל אותי שאת כל פעם חושבת שאני זה הוא,שאני ייגרום לך לכאב של הבגידה שהוא גרם לך,אבל אני זה לא הוא,ואני אף פעם לא יהיה הוא." אמר לי בשקט מסוכן,מסתכל עליי בעיניים בורקות.
"אני מפחדת מהכאב שיכולה להביא לי אהבה הזאת." אמרתי לו עוצמת את עיניי ומרגישה דמעה אחת מתגלגלת על לחיי מיהרתי למחות אותה לפניי שהוא ייראה אך לשווא הוא כבר ראה אותה.
"את לא מבינה שאני אוהב את הכאב שלך ואני אוהב שאנחנו ביחד אני יכול לפוגג אותו"הוא אמר לי וקולו התרכך, הוא התקדם אליי וחפן את פניי בידיו, מעביר את אגודלו על לחיי.
לא רציתי שיפסיק אבל בו זמנית הרגשתי כאילו אש נוגעת בי ואני נשרפת לאט לאט.
"אני יודעת שאני מגזימה בתגובה שלי,ושאני אולי לא הגיונית אבל עברתי איתו סבל ובסופו הוא אפילו בגד בי,אני יודעת שאתה זה לא הוא אבל אני מפחדת,מפחדת מאהבה,מלסמוך על מישהו אחר חוץ מעל עצמי,אני מפחדת להתאכזב." אמרתי לו מורידה את מבטי לרצפה.
הוא הרים את סנטרי ועיניו הכחולות שקעו אל תוך עיניי.
"את יודעת שאני מעריץ אותך בשל האומץ שלך, בבקשה ממך תהיי אמיצה עכשיו תאהבי אותי כמט שאני אוהב אותך,תהיי איתי ותסמכי עליי ואני מבטיח לך שאני לא ייגרום לך לעצב לעולם.
תגרמי להרס שניהיה בליבך להפוך למתנה כי ההרס הזה הוא הדרך לשינוי,שינוי שלנו של שתינו ביחד." אמר לי מתחנן בפניי,אני רואה את נצנוץ התקווה בעיניו.
"אלכס…" אמרתי לו לא יודעת איך להמשיך.
אני יודעת שאני אוהבת אותו ושאני רוצה אותו ורק אותו,והפחד הזה לא עוזב אותי אבל אם אני לא ייתגבר על הפחד הזה עכשיו אני ייפסיד את אהבה הגדולה של החיים שלי.
"רוז…" אמר לי בנימה מתחננת ונראה חסר סבלנות,ידיו אחזו בחוזקה בידיי כאילו שאלה העוגן היחיד שמחזיק אותו בעולם הזה.
"בסדר." אמרתי מחייכת חיוך קטן.
"בסדר?" שאל אותי בחיוך גדול.
"אני סומכת עלייך ויודעת שאתה לעולם לא תפגע בי כמוהו." אמרתי לאלכס אוחזת בפניו,מתסכלת על עיניו,אפו שפתיו.
נשכתי קלות את שפתיי מחכה לרגע שאני יוכל לנשק אותו.
אך הוא כבר הקדים אותי והתנפל על שפתיי בנשיקה מלאת געגועים,אהבה ותשוקה,זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי בחיים,בסופו של דבר התנתקנו.
"וואו." לחשתי.
"וואו." הוא השיב בהסכמה ובחיוך ביישני.
"אני אוהבת אותך." אמרתי לו.
"אני אוהב אותך." השיב וגרר אותי לעוד נשיקה סוחפת חושים,
ורק אז הבנתי אלכס הוא לא אותו אדם שהשני היה הוא לעולם לא ייפגע בי ככה להפך הוא מכבד אותי ואוהב אותי יותר ממי שאהב אותי במשך כל ימיי חיי וכך אני אותו.
ואני מקווה שאוכל להיות מישהי שהוא יהיה שמח להיות איתה כי מה שלא יהיה אני שלו והוא שלי.