אהבה היא פשע. פרק 1

לא משנה כמה הוא אהב לרדת על אנשים, הוא בכל זאת אהב לרדת במיוחד עלי.
הרגע המשוגע ביותר שיכל להיות בשבילי איתו, אפילו בשבילו, היה סתם כך באמצע השיעור של אליסה, המורה לבריאות.
בעצם אף אחד לא יודע מאיפה המורה הזאת מוציאה את השיעורים שלה ואת הדברים הבריאים לגוף האדם, כבר שנה כמעט היא מרצה לנו על מה בריא ומה לא וזה לא נגמר.
"ועכשיו לקטע הבא," היא חייכה ואני נרעדתי, הנושא הזה היה דווקא מוכר לי היטב וגם לו, זה שאוהב לרדת על אנשים. "אוכל בריא. אנא מלאו את הטופס הזה ואז תעבירו אותו…" היא התבוננה סביבה.
לא! לא! לא! רק שלא תבחר אותו. עם נצטרך לתת לנער הזה את הטפסים הוא יקריא את שלי בקול וילגלג עלי בלי סוף.
"ל," היא הצביעה עליו ואני נרעדתי."איך קוראים לך, חמוד?" הוא עשה פרצוף חמוץ.
"לי קוראים מייקל." הוא קרץ לה, יש לציין שהיא באמת הייתה שווה את זה.
אליסה הייתה המורה הצעירה ביותר בבית ספר, היו לה פנים חלקות ושחומות, שער בלונדיני טבעי ועניים חומות כמו למייקל.
אליסה הסמיקה, מייקל היה קטן ממנה אולי רק בשש שנים.
"טוב תתרכזו." היא אמרה במחיאת כף והחלה לחלק את הטפסים במהירות.
"תתחילו למלא."
אני ראיתי איך מייקל מגחך מעל הטופס ומיד רציתי ללכת הביתה, מה שיגרום למייקל להמציא עלי עוד משהו מרושע.
תתארו את המזון שאתם אוכלים.
היה כתוב בראש הטופס, בלעתי רוק.
מילאתי את הטופס בזריזות, רובו היה מלא, מילאתי אותו כך שיספיק לי הזמן לבדוק האם מה שמלאתי יכול להציל אותי מהצחוק הקרב ובא. קרב ובא.
התבוננתי סביבי, אף אחד עוד לא הספיק, היה לי זמן אבל לא מחקתי כלום.
אמבר ואלי, הבנות המאופרות להחריד, ישבו ליידי וכתבו שהן צמחוניות.
אמבר הייתה בעלת אלרגיה לאודם אבל היא השתמשה בו וכעט ראו שמעל השפה העליונה שלה היו כמה נקודות אדומות, פריחה.
אלי הייתה באמת מכוערת להחריד, עם גבות עבות ומחוברות.
"אני שונאת בשר." הייתה אומרת ואחרי הלימודים ראיתי אותה במקדונלד, זוללת המבורגר שמן.
מולי בשורה הקדמית, ישב אדמונד.
הוא באמת היה הכי יפה בכיתה, אבל לא מקובל. השער שלו היה כל כך שונה משל מייקל אבל יש כאלה שיגידו שזה אותו צבע. למייקל היה שחור כהה מאוד, כל כך כהה שהוא סגול כמעט.
השער של אדמונד, לעומתו, היה שחור רגיל ויפה במיוחד עם עינייו הירוקות.
"הלו, בוני?" אני קפצתי לרגע.
המורה אליסה חייכה אלי ואז כשראתה שאני מתבוננת בטופס חזרה לקרוא באתר התחתונים הצמודים. ניצלתי זאת והתבוננתי ימינה.
מימיני ישבה, שקועה בעצמה, טיילור.
לא יכולתי לתאר אותה אבל היא נראתה מאוד דומה לאדמונד עם השער השחור שלה למרות שדווקא העיניים שלה היו אפורות ולא ירוקות.
טיילור הייתה שותפה נאמנה לכל מה שאתה עושה, היא לא הלשינה.
טיילור הייתה גם הצל של הכיתה, אף אחד לא הקיר אותה וגם לא טרח לשאול, ובעצם לא שהיא הייתה נאמנה היא פשוט לא דיברה.
"טיילור," אמרתי, נואשת."מה מילאת?"
טיילור ראתה שאני לא מתכוונת לצחוק עליה ולכן דיברה, "אני פשוט כתבתי את הדברים שאני אוכלת אבל לא את כולם, רק את אלה שיגרמו לכולם לא להבין."
"מה?" לא הבנתי למה התכוונה כשאמרה שהיא כתבה משהו שיגרום לכולם לא להבין, אבל כשקראתי הבנתי. "מה זה ה… " הייתה שם כתובה מילה שלא ידעתי שקיימת בכלל, וכנראה שזה סוג של אוכל. "בססה שאני לא יכולה לעשות גם ככה." לחשתי והעברתי את הדף למייקל, אבל לא לפני שכתבתי למטה: אמן תמות מייקל אם אתה קראת את זה.