אהבה היא מעל הכל 7 (18+)
"רואים, רואים את הבטן" אוריין אמרה לי וצחקה בלי הפסקה.
"די תפסיקי, אין מצב! יובל ואני עוד לא מוכנים לזה, אפילו לא התחתנו" עניתי לה במעט עצבים, כאילו היא אשמה במצב.
"אני יודעת מה, נלך מחר בבוקר ונקנה בדיקת היריון, זאת הדרך הכי טובה לדעת" היא הסבירה לי.
"אני לא חושבת שכדאי" אמרתי לה, "אני מפחדת."
"אולי תספרי ליובל?" אוריין ייעצה לי.
"אין לו זמן לשטויות האלה עכשיו" עניתי לה בעצבים.
************************************************************************************
"מה קורה אבאל'ה?" צעק לי אודי מרחוק.
חיבקתי את אודי.
"תגיד לדוד שלך תודה על העזרה הוא ממש עזר לנו" אמרתי לו.
"אין בעד מה, מה לא עושים בשביל חברים" אודי ענה. "נו איך ספיר הגיבה? בטוח שהיא קפצה עלייך ואתה יודע למה אני מתכוון" הוא אמר לי וקרץ.
"כן אני יודע, זה עוד קרה לפני שהיא ראתה את ההזמנה."
"שמע אתה פשוט גבר על" אמר לי אודי ונתן לי מכה קטנה בכתף.
"אתה יודע למה קראו לנו לפה?" הוא שאל.
"גם אתה תכף תדע" הסברתי לו.
במשך שעתיים אודי ואני דיברנו. עשיתי לו מקום אצלי בחדר, אפילו סחבנו לשם מיטת קומותיים. זה לא היה פשוט, כי היינו צריכים להוציא את המיטה שלי, למצוא מיטת קומותיים ולקחת אותה בלי שישימו לב מהחדר של הפלוגה.
אודי תמיד היה אחד כזה, שמוצא דרכים לעשות בעיות ודברים שלא תמיד מותר לעשות. אבל בשביל אודי אני אעשה הכל.
התיישבנו בחדר התדריכים והמג"ד התחיל לדבר.
"לא סתם קראנו לכולכם, והאמת שלא רק אתם נקראתם לדגל" הוא אמר בקול ברציני שלו.
"בימים בקרובים מתחיל לו מבצע בלבנון, מבצע שבקרוב יודיעו עליו גם בתקשורת. כמובן שאסור לכם לדבר על זה ואני מצפה מכולכם שתתנו מאה ועשרה אחוזים."
איזו אירוניה.
עוד פחות מחודשיים ספיר ואני צריכים להתחתן. היא כועסת בבית ואני כרגע נמצא כאן, שנייה לפני כניסה ללבנון. זה נכון שאני לא נכנס לשם פיזית, לפחות אני מקווה. אבל עכשיו אני יודע שספיר תשתגע בבית.
"יהיה כיף" אמר לי אודי.
"יהיה ממש פיצוץ" אמרתי לו וגלגלתי את העיניים שלי.
איך זה שתמיד אודי מצליח להוציא את המיטב מכל דבר, תמיד מחייך, תמיד מצליח לצחוק ולהצחיק. לפעמים אני תוהה לעצמי אם האופטימיות יתר הזאת היא תכונה שלפיה הוא הולך, או שסתם המשפט "אין שכל, אין דאגות" תקף גם כאן.
"תארגנו את החפצים שלכם" אמר לנו דוד.
"אל תדאג יובל, אתה איתי ברכב, אתה תהיה בטוח."
***********************************************************************************
בבוקר קמתי עם יותר בחילות והספקתי להקיא כבר שלוש פעמים.
מזל שאוריין הסכימה להישאר לישון איתי.
"כמה דקות אני חוזרת" היא אמרה לי ונסעה לקנות לי את הערכה לבדיקת הריון.
פתחתי טלוויזיה וחשבתי לעצמי שאולי כדאי שאני אראה סרטים מצוירים. כבר שנים שלא ראיתי למרות שאני ממש אוהבת, חוץ מזה כדאי שאני אראה משהו קליל ומצחיק, שישפר לי את מצב הרוח.
אחרי שצפיתי בקצת סרטים מצוירים התפנתי לחשוב על העתיד. כבר חשבתי על איך זה שאני אהיה עם הבטן שלי, שאני אעלה במשקל, את יובל שמח לידי ואפילו חשבתי על שמות לילד או לילדה שתהיה לנו.
אוריין חזרה עם הבדיקה ואני נכנסתי לשירותים.
יצאתי נרגשת.
הבדיקה הראתה שני קווים ואפילו בדקתי עם שתי ערכות שונות. מזל שאוריין חשבה על זה. בשניהם יצאו שני פסים.
"את יודעת מה זה אומר?" שאלתי את אוריין בשמחה.
עכשיו אני כבר ממש מתרגשת, אני כבר כן מחכה להיות אמא.
"זה אומר שיש מלחמה" היא אמרה לי בפנים מבוהלות.
"איזה שטויות" צחקתי. "אני מחכה להיות אמא" אמרתי לה כדי שתבין שעכשיו מצב הרוח שלי טוב יותר.
"לפני שעה קלה התחיל מבצע חשאי בלבנון, כעת ניתן לומר זאת" אמרה האישה המפחידה שמגישה את החדשות.
"יובל" אמרתי ונפלתי על הספה מול הטלוויזיה.
תגובות (1)
תמשיך !!!!!