אהבה היא מעל הכל 6 (18+)

על המעטפה היה רשום בטוש שחור "לספיר בלבד." האמת שאחרי מה שקרה לאבא חששתי בכלל להסתכל על מעטפה זרה כזאת.
"איך הגיעה לכאן מעטפה?" שאלתי את יובל.
"פשוט תפתחי מה כבר יכול לקרות" הוא אמר לי.
פתחתי את המעטפה.
"הנכם מוזמנים לחתונה של יובל וספיר" זה מה שהיה רשום במעטפה.
יובל הגיח מאחוריי חיבק אותי ונתן לי נשיקה.
"מה זה? אני לא מבינה" שאלתי אותו בהלם.
"מה שאת חושבת" הוא ענה לי ועדיין לא הבנתי.
"על מה את חושבת שאבא שלך ואני דיברנו? הוא שאל אותי אם סגרתי כבר את האולם." יובל אמר לי.
אבל…" לא ידעתי מה לומר.
"האמת שאבא שלך היה צריך להביא את ההזמנה בשבת בצהריים, אבל ראית מה קרה. רואה שום דבר לא יהרוס את החתונה הזאת" יובל אמר לי ואני לא ידעתי את נפשי מרוב אושר.
קפצתי על יובל, פשוט צרחתי משמחה.
"אבל מה זה אולם הדקל?" שאלתי אותו.
"אה זה האולם של דוד של אודי, זה למה החתונה כל כך קרובה."
"זה בעוד חודשיים!!!" אמרתי לו ופתאום שמתי לב לתאריך. "איך אני אספיק הכל?" שאלתי בתמיהה.
"אל תדאגי יפה שלי" יובל הרגיע אותי. "כסף יש, שמחה יש, אבא שלך יבריא עד אז ולך נשאר רק להנות מכל רגע."

************************************************************************************
"נו איפה אתה?" קיבלתי פתאום הודעה מדוד.
"אני עוד בבית עם ספיר" שלחתי לו. "קרה משהו?"
"ברור שקרה" הוא אמר לי, "נתתי לך אישור לצאת לשלוש שעות ולחזור, איפה אתה?"
"אני כבר יוצא חזרה לבסיס" עניתי לו.
האמת, שלא ידעתי איך לספר את זה לספיר עכשיו. לא אמרתי לה שבאתי רק לכמה שעות, היא חושבת שאני נשאר פה.
"ספירוש מאמי?" ניסיתי לרכך את רוע הגזרה.
"אני חייב לחזור לבסיס כי יש המון עבודה, אבל מחר אני כבר אהיה פה."
ספיר השתתקה.
"אתה שוב עושה לי את זה?" היא אמרה ולא הבנתי לפי הטון מה היא מרגישה.
"אבל אני בצבא זה לא משחק ילדים" הסברתי לי.
"טוב לך…" היא אמרה לי ולא הוסיפה מילה או הבעת פנים מיותרת.
ניסיתי לנשק אותה אבל היא התחמקה.

"אתה יודע מה שמעתי?" שלח לי אודי הודעה, בזמן שאני חוזר לבסיס. "שמעתי שמגייסים מילואימנקים פתאום, יש מצב ששנינו נהיה יחד בבסיס ונעשה חיים, ממש כמו פעם."
לא היה לי כוח להודעה של אודי. הדבר האחרון שיש לי כוח אליו עכשיו זה אודי והשטויות שלו.

כשהגעתי לבסיס כבר ראיתי תנועה ערה של כלי רכב. משהו שלא היה לפני שעזבתי.
"סוף סוף הגעת" אמר לי דוד.
"אני חייב להגיד לך משהו חשוב, שלא יכולתי לספר לך בטלפון" הוא אמר לי ואני כבר הבנתי שאת הבית אני לא אראה בקרוב.

************************************************************************************
לא ידעתי אם לשמוח או לבכות. רציתי כל כך לרוץ לספר על זה לאוריין, אבל לא היה בי הרבה חשק בגלל שיובל הלך לצבא.
התחשק לי פתאום להקיא וגם כאב לי הראש.
"אוריין אני מרגישה לא טוב" שלחתי לי הודעה.
עברו אולי עשרים דקות ואוריין כבר הגיעה אליי הביתה. כמה כיף שיש לך חברה כזאת שיכולה לטפל בך כשאת לא מרגישה טוב, ובכלל יכולה לבוא להיות איתך כשאת מרגישה לבד.
"שנייה אני משאירה אותך לבד ואת כבר חולה מתה" אמרה לי אוריין בעוקצנות.
"לא יודעת" עניתי לה , "מוזר כי גם מאחר לי ואין לזה סיבה."
"מתי שכבתם פעם אחרונה?" אוריין מיד שאלה.
"היום" אמרתי לה וחייכתי.
"אין מצב" אמרתי לה כשהבנתי למה היא מתכוונת בשאלה שלה.
"את בטוחה שלא שכבתם שוב בלי הגנה?" היא שאלה אותי.
"כן" עניתי לה.
יובל תמיד מקפיד על זה.
"רגע" נזכרתי. "היום של הארוחה אז" אמרתי.
"מה קרה אז?" אוריין שאלה.
"כל כך נהנו והתרגשנו שאולי שכחנו…" אמרתי לה ומיד הרגשתי איך החום שלי עולה.