אהבה היא מעל הכל 3 (18+)

התחלתי לבכות.
יובל ניסה לגעת בי ולהרגיע אותי אבל העפתי את היד שלו ממני.
"אתה לא יודע מה קורה בצבא?!" שאלתי אותו בצרחה. "אתה לא יודע שעלולים למות שם" אמרתי לו ולא האמנתי שמשפט כזה יוצא מהפה שלי.
יובל ניסה לחבק אותי וסובב אותי אליו ואני פשוט העפתי לו סתירה.
שקט השתרר בחדר ואני פשוט יצאתי בוכה ממנו.
'איך הוא עושה לי את זה?' חשבתי לעצמי.
האמת שהפחד השתלט עליי, לא ידעתי מה לעשות. אני לא מוכן שיובל שלי יפגע וכל זה כי צריך עוד כסף. אני לא יכול לאבד את הדבר הכי יקר לי בעולם.
יובל הגיע לסלון וחיבק אותי חזק מאחור.
"אני לא עוזב אותך!" הוא אמר בנחישות, "אני סך הכל קיבלתי עבודה חדשה, זה נכון שאני לא אהיה הרבה בבית, אבל תחשבי על זה שתהיה לך את החתונה שתמיד חלמת עליה."
"אבל מה זה שווה אם אתה לא תהיה בה?" שאלתי אותו בפחד.
"אין לך ממה לחשוש, הכל יהיה בסדר" הוא אמר ונתן לי נשיקה.
רק יובל עם החיוך המיוחד שלו ידע להרגיע אותי.
"מה אתה הולך לעשות שם?" שאלתי אותו.
"סתם אני אהיה עוזר של מנהל העבודה, לא משהו רציני, בטח לא משהו מסוכן" הוא ענה ועוד יותר הרגיע אותי.

בבוקר קמנו ואני התחלתי לגהץ ליובל את המדים.
"כמה אתה חתיך עם המדים האלה" אמרתי לו. האמת המדים ישבו עליו בול וכל מה שרציתי זה רק לנשוך אותה מאהבה.
"חיים שלי אני אחזור ביום חמישי, תהיי חזקה" יובל אמר לי ונשק לי על המצח.
דמעות ירדו לי מהעיניים.

************************************************************************************
התחלתי בנסיעה לכיוון הבסיס. התרגשתי מאוד. אני אמנם מכיר את רוב האנשים בגדוד, אני אפילו חוזר לתקופה שאהבתי, אבל עדיין זו התחלה חדשה.
"יובל מה שלומך?" ניגש אליי דוד וחיבק אותי.
האמת מאז שהשתחררתי הוא הספיק להוסיף עוד כמה קילוגרמים למשקל שלו.
התגעגעתי אליו ובעיקר לבדיחות שלו. דוד הוא קירח עם עיניים חומות אבל דרך העיניים רואים את ההומור שלו. רואים שהוא עבר הרבה בחייו, הוא כבר אבא לשני ילדים קטנים, בן ובת. תמיד אמרו עליו שהוא אבא טוב שיודע לגונן גם על ילדיו הפרטיים וגם על ילדיו החיילים.
דוד לקח אותי שוב לאזור של המחלקה.
כמה נהנתי להזכר במכוניות הצבאיות, בטנקים שעומדים ללא תנועה, אפילו הריח הזה של הגריז באזור עשה לי טוב.
"למה הכל בארגזים?" שאלתי אותו.
"כי זה השבוע האחרון שלנו כאן, ביום חמישי עוזבים לבסיס ליד סוריה, צריכים אותנו שם" הוא ענה.
כל מה שעבר לי בראש זה איך אני מסביר עכשיו לספיר שאני משרת על הגבול, ממש מרחק של שלום מהאויבים שלנו.
"אתה מודע לזה שכולנו נשארים השבת הזאת?" הוא הוסיף.
לא ידעתי מה לענות לו. סרטים החלו לרוץ מול עיניי, או יותר נכון הרצאות.

************************************************************************************
"איך עבר היום הראשון שלך?" שלחתי הודעה ליובל.
"בסדר מאמי שלי" הוא ענה. "אני עייף ועובדים כאן מאוד קשה" הוא הוסיף.
"מתי אתה מגיע בחמישי?" שאלתי אותו.
"לגבי זה…" הוא ענה וכבר ידעתי שאני לא הולכת לאהוב את התשובה.
"אני סוגר שבת , יש משהו חשוב בגדוד" הוא אמר לי.
למרות שהכנתי את עצמי לרגעים כאלה מראש, אי אפשר לשלוט בתגובה שלך.
"אתה משאיר אותי לבד בבית" אמרתי לו ודמעות יורדות מעיניי, "ידעתי שהעבודה הזאת היא רק צרות."
"אל תדאגי יפה שלי, אולי תלכי לישון אצל אבא שלך, אני בטוח שהוא ישמח" יובל הציע והדמעות הפסיקו. "הרבה זמן לא היה לכם זמן איכות משותף, גם תוכלי להיות עם האחיות שלך."
שוב מה שיובל אמר לי הרגיע אותי.

הגעתי לבית של אבא והחלטתי שסוף השבוע הזה מוקדש למשפחה שלי.
אבא הכין ארוחת צהריים ואני רק חיכיתי לספר לו דברים.
פתאום נשמעה דפיקה בדלת.
פתחתי את הדלת ומולי עמדו שני אנשים עם חליפות.