אהבה היא מעל הכל 20 (18+) – פרק אחרון

עוד כמה שעות כבר האורחים יתחילו להגיע.
חיכינו לאבא שלי חצי שעה והוא הגיע.
אבא ויובל הם אלו שאמורים לדאוג לקטע הלוגיסטי של היום הזה. לי אמרו שאני רק צריכה להנות ולא להתרגש יותר מדי. כאילו שאני אצליח לא להתרגש.
נכנסו יחד לאולם יובל, אבא, אוריין, אודי ואני.
האולם לא היה גדול מיוחד אבל הוא היה מסודר בדיוק כמו שאני בקשתי. המון פרחים לבנים, מפות לבנות עם קישוטים, נרות על כל השולחנות, אפילו שמו בכניסה את סידור הבלונים שביקשתי.
"את מתרגשת יפה שלי?" יובל הגיח מאחורי וחיבק אותי.
"ברור, הכי שבעולם" אמרתי לו ונישקתי אותו.
"אודי בוא לפה" צעק אוריין לכיוונו.
"מה אתה עושה?" היא שאלה אותו. אודי בסך הכל הלך לבדוק אם האוכל כאן טעים לא וכבר הספיק לקחת לעצמו כמה צלחות.
"עוד שעתיים האורחים באים, תתנהג בכבוד" אוריין התעצבנה עליו.

בינתיים עלינו אוריין ואני לחדר הצדדי שמיועד לנו. אני באמת חושבת שעדיף לי לנוח קצת לפני שהאורחים מגיעים.
"אני נראית שמנה עם השמלה" אמרתי לאוריין בזמן שהסתכלתי במראה בחדר.
"את בהיריון " היא ענתה לי בצורה ישירה.
"אבל זה לא יפה ככה" אמרתי לה והתחלתי להכניס את עצמי לדכאון קטן.
"אל תתחילי שוב עם חוסר הבטחון שלה" הפצירה בי אוריין. "אנשים לא יסתכלו על השמלה שלך. זה היום של יובל ושלך, היום שבו שניכם הופכים להיות באופן רשמי אדם אחד."
"אבל…" מלמלתי לעצמי.
"עכשיו תקשיבי לי טוב" השתיקה אותי אוריין. "יום החתונה הוא היום בו בני הזוג הופכים להיות אחד. זה לא קורה ביום שהם מכירים, זה לא קורה ביום שאתם עושים סקס בפעם הראשונה, זה קורה ביום שמתחתנים, אז כדאי שתנוחי כי עוד כמה דקות האורחים כבר מגיעים."
"ספירוש" שמעתי גם דפיקה בדלת.
זאת הייתה אמא של יובל. בחיים שלי לא ראיתי את אמא שלו כל כך שמחה ומאושרת.
"כלתי לעתיד" היא אמרה, "הנה מתנה קטנה בשבילכם לחתונה."
אמא של יובל קנתה לנו שני סירים וסט של סכינים. טוב, היא תמיד הייתה קצת מוזרה.
"האורחים מתחילים להגיע" היא אמרה. "כדאי שתרדי למטה."

האורחים התחילו להגיע לאט לאט.
בקושי ראיתי את יובל, אני קפצתי בין אורח לאורח וגם יובל היה צריך להגיד שלום לכולם.
"איזה יפה את" , "את הכלה הכי יפה שראיתי", "איזה יופי" הם המשפטים שכל אחד, כולל נשים מבוגרות, שבחיי לא פגשתי אמרו.
הסכלתי שמאלה לכיוון הכניסה וראיתי את יובל עומד עם חבורה של אנשים.
הוא סימן לי להגיע.
"זאת הבחורה ששינתה את חיי" הוא אמר להם. בחיים שלי לא ראיתי אותם ולא שמעתי עליהם.
"אלה החברים שלה אבא שלי מהצבא" הוא אמר ודמעה ירדה לו מהעין.
"זאת המלאך שלי" הוא אמר ושם את ידו על הבטן שלי.

עוד הרבה אורחים הגיעו ואני כבר התחלתי להתעייף מלומר שלום לכל כך הרבה אנשים במקביל.
"יאללה לכי להתכונן" אמר לי אבא.
'הנה זה באמת קורה' אמרתי לעצמי בראש, 'אני עוד רגע מתחתנת עם הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם.'
"קבלו בבקשה אל החופה את האחיות של הכלה" אמר הדיג'יי בקול חזק ושמעתי את מחיאות הכפיים החזקות. ראיתי את שתי האחיות שלי צועדות לעבר החופה עם חיוך על הפנים.
"קבלו את האח והאחות של החתן" אמר הדיג'יי.
ליובל אין אחים ואחיות ולא הבנתי בדיוק מה קורה כאן.
"אוריין ואודי" הכריז הדיג'יי. צחקתי לעצמי. כמה שמתאים לאודי ויובל לעשות דבר כזה. ממש שמחתי כי באמת כל האנשים היקרים לי בעולם הולכים לעמוד איתי מתחת לחופה שלי ביום החשוב הזה.
"קבלו את החתן" צעק הדיג'יי ושמעתי את מחיאות הכפיים מתחזקות. יובל צעד צולע לכיוון החופה יחד עם אמא שלו ועם אבא שלי. לקח לו די הרבה זמן להגיע אבל בכל הזמן הזה, מחיאות הכפיים לא הפסיקו. אני הרגשתי שמחיאות הכפיים האלה הן גם בשביל מלחמת ההישרדות שלו, הן משום שהוא ניצח את המלחמה.
"ועכשיו" הכריז הדיג'יי. "קבלו את הכלה."
התרגשתי כמו שלא התרגשתי בחיים. צעדתי לכיוון החופה על השטיח הלבן שלצידי אנשים שאני לא מכירה את כולם, עומדים ומוחאים כפיים בטירוף ומולי אני רואה יובל מחכה לי מעט לפני אבא , אודי אוריין והאחיות שלי.
כולם מתרגשים ומוחאים כפיים ולאבא יורדת דמעה.
התקרבתי ליובל והוא נישק אותי המצח ומיד הוריד את ההינומה.
הלכנו יד ביד לכיוון החופה וראיתי איך יובל מתאמץ שלא להיראות צולע, כדי לשמח אותי כמה שאפשר.
"הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" יובל חזר אחרי הרב ושם את הטבעת שהוא קנה על האצבע שלי.
"אתה מוזמן לשבור את הכוס" הרב אמר וראיתי איך יובל רועד. הוא כל כך פחד מהרגע הזה, לא כי הוא פחד שלא יצליח לשבור, אלא בגלל הכאבים שברגל.
יובל הרים את הרגל והצליח לשבור את הכוס. ראיתי על הפנים שכואב לו אבל זה הרגע המנצח של שנינו.
יובל נישק אותי וליטף לי את הבטן.
"אני אוהב אותך" הוא לחש לי באוזן.

זה היה היום המושלם בחיי.
זה היה היום בו ידעתי שיובל ואני ניצחנו את המלחמה.
זה היום בו ידעתי שיובל ואני ניצחנו את החיים שעברנו.
זה היום בו ידעתי שאהבה היא מעל הכל!