אהבה היא מעל הכל 17 (18+)

בבוקר למחרת כבר הלכתי עם אוריין שוב לבחור לי שמלה, רק שהפעם השמחה הייתה גדולה יותר מפעם קודמת, הפעם התרגשתי יותר.
נכנסו לאותה חנות ואפילו המוכרת כבר זכרה אותנו.
התחלתי למדוד המון שמלות אבל רק בשביל הכיף. כל שמלה שמדדתי עשיתי איתה סיבוב סביב המראה רק כדי להרגיש נסיכה לכמה שניות.
"עוד מעט את תהיי נסיכה לתמיד" אוריין אמרה לי.
הפעם לא הייתה לי בעיה לבחור שמלה, בחרתי בדיוק את אותה השמלה שבחרתי פעם שעברה. שמלה לבנה ארוכה עם מחשוף בגב.

אוריין אמרה לי שיש לה הפתעה בשבילי.
נכנסנו לבית של חברה שלה מתקופת הצבא, שאני לא ממש מכירה.
"מה זה?" שאלתי אותה.
"זה הבית של חברה שלי" היא ענתה, "היא מעצבת שיער והבאתי אותך לפה כדי שהיא תעזור לך."
"אבל יש עוד הרבה זמן לחתונה" אמרתי לה.
"נכון, אבל גם היום זה היום שלנו, בואי נתפנק, היא גם עושה טיפולי יופי, פשוט תשבי ותהני."
באמת שזה היה הדבר הכי מרגיע בעולם.
ישבנו על כסא נוח, שמו לי מסיכה על הפנים. טיפלו לי בציפורניים, בכפות הרגליים ומשום שאנחנו מקושרות גם קיבלנו עיסוי בשמן מתנה.
לא רציתי שהרגע הזה ייגמר, ולרגע שכחתי מכל הצרות שלי.

כשיצאנו מהבית של חברה של אוריין התיישבנו לשתות קפה.
"אז את מאמינה שאת מתחתנת בחודש הבא?" שאלה אותי אוריין.
"הייתי אמורה להיות נשואה כבר, אבל את יודעת מה הפעם אני מרגישה שזה יקרה כמו שצריך, בלי שום תקלות" עניתי לה.
"עברת תקופה לא קלה" אוריין אמרה , "מגיע לך קצת שקט."
"קחי זה בשבילך" הגיעה המלצרית עם עוגת שוקולד קטנה וחמה.
"אבל לא הזמנו" אוריין אמרה לה.
"נכון, אבל הבחור ההוא מאחור ביקש להביא לך" אמרה המלצרית והצביעה על השולחן הרחוק.
שפשפתי את העיניים בשביל לראות שאני לא חולמת.
זה היה גבר שחייך אליי וסימן לי עם היד.
אני לא טעיתי, זה היה שלומי.
החלפתי צבעים והרגשתי שאני נחלשת.
"מה קרה?" אוריין שאלה אותי ונבהלה.
"זה… שלומי" אמרתי לה בגמגום.
אוריין הסתובבה מיד ולא האמינה שזה באמת הוא.
"שלא תעז להתקרב אלינו" היא צעקה לעברו, בזמן ששלומי מחייך יותר.

"איך זה יכול להיות, הוא אמור להיות בכלא" אמרתי לאוריין וקלטתי בקצה העין ששלומי קם מהמקום שלו.
שלומי הגיע במהירות לשולחן שלנו ונעמד מאחורי אוריין.
"מה לא התגעגעת אליי?" הוא שאל ביהירות שכל כך מאפיינת אותו, "כל כך התגעגעתי ליופי שלך."
"תעוף מפה" אוריין אמרה לו, "היא במקום אחר עכשיו, לך למיליון בחורות שאתה כל פעם בוגד בהן" היא הפצירה בו והעיפה את היד שלו מהמשענת של הכסא שלה.
"אני מתגעגע לשיחות איתך, לנשיקות העדינות שלנו ובעיקר לגוף המיוחד שלך, אני מתגעגע למגע בחזה שלך ובכל המקומות שאת כל כך אוהבת" הוא חייך ונראה שהוא כבר רוצה להוריד ממני את כל הבגדים.
נעמדתי.
"אתה רואה?" אמרתי לו והוא פשוט לא האמין.
"מתי הספקת יא כלבה?" הוא צרח.
"פשוט תעוף מפה" אמרתי לו וראיתי איך כל האנשים בבית הקפה משתתקים ומסתכלים עלינו.
"זה החננה המלשן הזה נכון?" הוא שאל אותי.
לא עניתי לו.
"שמעתי שהוא בבית חולים" הוא הוסיף. "מזל שהוא בבית חולים אחרת אני כבר הייתי מכניס אותו לשם."
לא הצלחתי להוציא מילה, רק דמעות ירדו לי מהעיניים.
"אל תדאגי יפה שלי" הוא אמר לי ותפס אותי חזק בפנים עד שכבר הרגשתי כאילו הוא הולך לפצוע אותי. "אני עוד אחזור."
שלומי הסתובב, נתן מכה לכסא שבשולחן ליד והלך.