אהבה היא מעל הכל 16 (18+)

החודשיים הנוספים שעברו היו לא קלים בכלל.
הבטן כבר ממש יצאה ומעבר בין בית חולים לבית שלנו עם בטן כזאת זה לא פשוט.
"איך את מרגישה הבוקר?" שאלה אותי אוריין לפני שיצאנו לבית החולים.
"מוזר" עניתי לה.
"מה הכוונה במוזר?" היא שאלה.
"אני לא יודעת להסביר את זה, אבל אני מרגישה שאין לי כוחות כבר לכל המצב הזה, אני ממש באפיסת כוחות."
"שבי" אוריין אמרה לי והובילה אותי לספה. כנראה היא פחדה שאני אתעלף.
"זה לא זה" הסברתי לה.
"המצב לא קל לי. קשה לי כל בוקר לקום בידיעה שאין לידי את הגבר שאני אוהבת. קשה לי לעבור את ההיריון הזה ולהרגיש כאילו אני הורה בודד."
"אבל יובל חזר לתקשר מעט" היא ניסתה להרגיע אותי.
"אני יודעת" אמרתי לה.
"למה החיים שלי לא יכולים להיות רגילים? שההיריון יהיה הכיף של שני בני הזוג, ההתרגשות של שניהם?" שאלתי בבכי.
אוריין חיבקה אותי וניסתה להרגיע אותי.
"אם מעניין אותך לדעת, אודי גם עושה לי בעיות" היא אמרה.
"למה בעיות?" שאלתי אותה בזמן שאני עוצרת את הדמעות.
"לא יודעת. מרגיש כאילו אני לא בראש שלו יותר" היא הסבירה.
"יובל הוא אחר" הדגשתי לה. "וככה גם החיים שלנו" נאנחי.

כשהגעתי לבית החולים ראיתי שיובל לא נמצא על המיטה שלו.
"איפה יובל?" שאלתי את האחות בקבלה.
"הוא יצא להליכת בוקר הרגילה שלו" היא ענתה. "הוא יחזור עוד כמה דקות."
כבר כמעט שבועיים שיובל יוצא להליכה בבוקר. הליכה קצרה עם עזרה צמודה של אחת האחיות. לאורך כל ההליכה הוא הולך צעד קטן אחר צעד, כמו ילד שרק לומד איך ללכת. אבל זה כבר שיפור.
"בוקר טוב" הוא אמר לי בקול רועד וחיבק אותי. הוא כמעט נפל איתי לרצפה בגלל שעזב את ידה של האחות אבל החזקתי אותו חזק.
"בוקר טוב אהוב שלי" עניתי לו ומיד ראיתי את החיוך שעל פניו.
"אני רואה שאתה ממש בכושר."
"כן" הוא ענה לי.
"איך את מרגישה?" הוא שאל אותי.
התחלתי ממש להתרגש, אחרי חודשים ארוכים של סבל, סוף סוף אני מתחילה לקבל את יובל שלי בחזרה.
"מחר תהיה לי הפתעה בשבילך" הוא אמר לי.

************************************************************************************
"אודי?" התקשרתי אליו.
"יובל זה אתה? אני לא מאמין" הוא אמר. "זאת בטח אוריין שמנסה לעבוד עליי אבל אחלה חיקוי מאמי."
"מי עוד יודע שבגיל שמונה נגחה בך עז בפינת הליטוף ואתה החזרת לה נגיחה?" אמרתי לו כדי שיבין שאני מדבר איתו.
"יובל זה אתה!" הוא אמר לי. "אבל אוריין לידך?" הוא שאל בבהלה.
"מה יש לך מאוריין?" שאלתי אותו.
"אה אתה לא יודע, אוריין ואני יחד ואני די מצטער על זה" הוא הסביר לי.
"מה?!" חצי כעסתי חצי צחקתי. "ממתי?"
"זה קרה ביום שאושפזת? הוא הסביר לי. "אתה כבר מדבר ממש טוב, אני מגיע אלייך עוד כמה דקות ונדבר."

כשאודי הגיע לחדר בבית החולים הוא קפץ עליי.
"כמה התגעגעתי לחבר הכי טוב שלי" הוא אמר לי. "אני כבר חודשיים רק שומע את אוריין, כבר נמאס לי לשמוע את הקול שלה."
כרגיל אודי יודע איך להצחיק אותי.
"אז למה אתה לא שם לזה סוף?" שאלתי אותו.
"כי בכל זאת אני אוהב אותה, אהבה זה דבר מוזר" הוא הסביר. "לא משנה, ספר מה איתך."
"אני צריך טובה" אמרתי לו. "אתה יכול שוב לדבר עם דוד שלך?"
"בשבילך הכל" הוא אמר לי.

************************************************************************************
קמתי בבוקר מוקדם והתארגנתי מהר. תמיד אהבתי את ההפתעות של יובל. אולי עכשיו הוא סיפר לי שהוא יכול לצאת הביתה.
"בוקר טוב יפה שלי איך היה הליכת הבוקר?" שאלתי אותו.
"עוד קשה לי ללכת, אבל יהיה בסדר" הוא אמר לי. "זוכרת שהבטחתי לך הפתעה אתמול?"
עוד לפני שהספקתי לענות לו הוא הושיט לעברי מעטפה סגולה. הוא יודע שסגול זה הצבע האהוב עליי. אחרי שלקחתי ממנו את המעטפה הוא פשוט שם את הראש שלו ליד הבטן הגדולה שלי ונישק אותה בלי הפסקה.
"הזמנה לחתונה שלנו?" שאלתי בפליאה.
"כן יפה שלי, אודי סידר את זה שוב."
"אבל זה עוד חודש וחצי ואני אמורה ללדת עוד פחות משלושה חודשים, הפעם באמת השתגעת!" אמרתי לו.
"אני כל יום הולך יותר ממה שצריך רק כדי לעמוד איתך מתחת לחופה" הוא הסביר לי.
דמעה של אושר ירדה לי מהעיניים.
"אני כל כך אוהבת אותך" אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק.