אהבה היא לא כמו באגדות.. פרק 1 (גם הקדמה, באותו פרק.)

הקדמה: (דבר ראשון: יש קצת דברים מוגזמים, אבל זאת לא אני, זאת הדמות מספרת. זה האופי שלה. אז מראש: בתגובות, אל תתווכחו איתי.)
אתם חושבים שקל לאהוב? אתם חושבים שזה בא בקלות? שאתם תפגשו את הגבר החתיך מהאגדות? לא, אני שואלת אותכם. כמו בכל סיפור אהבה רגיל, יש את החתיך ויש את המושלמת.
יש את הנסיך ויש את הנסיכה. זה כזה מעצבן! אתם לא תפגשו את הנסיך המושלם. לעולם לא! אני כבר אומרת לכם! תקלטו את זה.
ולמה אני מדברת ככה? תכף אספר לכם.
אני, ילדה בת 16, נמוכה קצת,שיער עם תלתלים בצבע שחור. ולאני קוראים גלי. האופי שלי חזק ויש לי ביטחון עצמי גבוהה. (מודה. לא כדאי להתעסק איתי.) אני תמיד אעמוד על שלי, לא משנה מה.
אני גם ילדה קצת ענייה, הבית שלי די צפוף. אימא שלי מנסה כמה שיותר להביא פרנסה, אבל מה לעשות שלאבא שלי לא היה אכפת ממני והוא נטש אותי כשנולדתי. אני לעולם לא אסלח לו! לעולם!!
אני בת יחידה, גרה רק עם אימי.
בא לי להיות עשירה. כל מה שאבקש יתנו לי. יש לי גם חברה, בשם מירה. הוריה עשירים. למרות שהיא עשירה (והוריה עוזבים אותה כל רגע, הבית שלה רק בשבילה. הם אפילו לא חינכו אותה, הייתה לה מטפלת.)מירה היא אחלה של בן אדם. שיער אדום,(היא צבעה, במקור הוא חום.) עיניים כחולות והיא נמוכה. (כמוני!)
פרק ראשון:
כרגיל, אני ומירה עמדנו ליד הלוקר, בבית ספר וסתם דיברנו בקלילות.
"את כל הזמן מסתכלת עליו!" מירה אמרה בכעס וסובבה את פניי אליה.
"סליחה, אני לא שולטת בזה!" אמרתי, חולמת ושוב מסיטה את מבטי אליו.
"תפסיקי כבר! את מאוהבת בו שנתיים! את לא מבינה שהוא אף פעם לא יאהב אותך?!" היא אמרה באכזריות.
"אני יודעת, מירה. אני יודעת." אמרתי, מסתכלת על הרצפה.
"היי, אל תתבאסי." היא הרימה את ראשי אליה." אלה החיים. לא תמיד מקבלים את מה שרוצים!"
"אני יודעת, יש לי ניסיון עצום בזה." אמרתי, חושבת על חיי העוני שלי.
"יופי, כי ככה יותר קל לך."
הסתכלתי שוב עליו, לבחור החתיך עם השיער הבלונדיני, העיניים הכחולות והבגדים האפנתיים.
פתאום, ראיתי אותו מתנשק עם בחורה סתמית, שאני לא מכירה. הלב שלי התנפץ. כנראה שמירה ראתה את זה והתחילה לומר:
"גלי.." אבל עצרתי אותה. ברחתי בבכי לשירותי הבנות, מיד מירה אחריי.
נכנסתי לשירותים, ניסיתי לעצור את הדמעות, אבל לא הצלחתי.
"אל תבכי, נסיכה." מירה אמרה, מלטפת את שערי המתולתל. "הוא אפילו לא הכיר אותך." הוסיפה.
"למה לעזאזל התאהבתי במישהו שלא הכיר אותי אפילו?!" צעקתי ורקעתי ברגליי.
"אי אפשר לשלוט בזה."היא ניסתה לנחם אותי.
"זאת לא אשמתו, אני בוכה על מישהו שלא הכיר אותי." ניסיתי להרגיע את עצמי.
"צודקת." היא טיפחה בגבי.
הרגשתי כל כך רע בעצמי, אהבת ה"עידו" שלי נעלמה, לאחר שנתיים.
איך יכולתי לחכות, איך יכולתי לצפות שמישהו יחכה לי שנתיים?
אזרתי אומץ והלכתי לעידו, עשיתי כאילו התנגשתי בו.
"אוי, סליחה." פלטתי.
"זה בסדר, גלי."
נעצרתי. "אתה, אתה מכיר אותי?" גמגמתי.
"בטח, אנחנו אותה שכבה." נכון, אבל אף פעם לא דיברנו. איך הוא הכיר אותי?
"אוקי." אמרתי, עומדת לנופף לו לשלום, אבל לפתע, הוא כיווץ את שפתיו.
"מה אתה עושה?" התרחקתי. הוא עצר.
"מה זאת אומרת? מנשק אותך." רציתי להגיד: 'אבל אנחנו בקושי מכירים.' אבל רציתי ליהנות מהרגע.
התנשקנו למשך דקה. זה היה כל כך קסום. נהניתי מכל רגע.
"אוקי, 3 שקלים, בבקשה." הוא אמר והושיט את ידו. שוב התרחקתי.
"סליחה?" שאלתי, מופתעת.
"את לא יודעת שאני חנות נשיקות? אז למה התנשקנו?"
הלב שלי שוב התנפץ. הוא היה כזה מגעיל.
"אבל.. התנגשנו.. לא רציתי להיפגש אייתך בכלל." גמגמתי.
"אז, למה נישקת אותי?"
"אה.. זאת הייתה סתם מתיחה! כן, כן! חחח…" אמרתי, עם חיוך מזויף על הפנים, שמאחוריו, פניי רצו לבכות. ברחתי, רואה את פרצופו המבולבל של עידו.
חנות נשיקות? מי מפעיל חנות נשיקות? רק איזה שוויצר מנופח. הדמעות לא הפסיקו לזלוג מפניי, למרות שניסיתי לא לצרוח. רק יללתי בשקט.
"גלי? מה קרה שם? למה את בוכה? הרגע נישקת את עידו! אהבת חייך!" מירה אמרה, עם פנים מופתעות.
"הוא מפעיל חנות נשיקות, אני אפילו לא ידעתי. הוא כיווץ את שפתיו, אז חשבתי: 'לא חבל על ההזדמנות?' למרות שזה היה מוזר. מה היה לי בראש? למה התאהבתי בשוויצר מנופח?" הסברתי לה הכול, מילה במילה.
"די.. לא ידעת. זה קורה. עכשיו את נקייה מהכול. הוא עזב את חייך, תפגשי מישהו אחר."
"לא! זה היה מביך לגמרי! אני בטח המובכת הרשמית של בית הספר."
לאחר מכן, לאחר השיחה הארוכה עם מירה, התעשתי על עצמי והפסקתי להתבאס. אבל בכל זאת, לא יכולתי לחלוף לידו או להסתכל עליו. כשהסתכלתי לפעמיים, הוא היה עדיין מבולבל מהכול.
הנשיקה הראשונה שלי הייתה בבית הספר, בבלבול מוחלט, נשקתי בן אדם מגעיל כל כך.
יופי מבחוץ, מכעורות מבפנים.
———————
סליחה על הפרק הקצר, אני לא בטוחה בכלל בסיפור הזה. אבל מקווה שאהבתם, גם אם לא אשמח לשמוע הערות.