אהבה היא הכל

פרקים 1+2+הקדמה

הקדמה :

היי, שמי הוא קארין לוי, בת 16 כיתה י' מראשון לציון, בית ספר 'מרומים'.. הגובה שלי הוא 1.66 ואני מלאה עם שיער שטני עם פוני לצד ועיניים ירוקות..
יש לי אח תאום שאנחנו בכלל לא דומים, שקוראים לו איתן בן 16 כמוני והוא רזה עם שיער חום בהיר עם עיניים חום דבש והוא ממש מהממם!! כל הבנות תמיד רודפות אחריו.. כן אח שלי מקובל..
וגם יש לי אבא ואמא, לאבא שלי קוראים דן הוא בן 38 והוא בעל שיער שטני עם עיניים ירוקות
ולאמא שלי קוראים רונית והיא בת 36 בעלת שיער חום עם עיניים חומות, הם נשואים והם הזוג הכי יפה שיש באמת, אבא שלי עובד בתור עורך דין מוכר מאוד ובגלל זה אנחנו נמצאים במצב שהוא אמיד ואמא שלי היא רואת חשבון. אין לי הרבה חברים בבית ספר.. רק בגלל שאני מלאה,
אבל יש לי חברה הכי טובה אחת וידיד הכי טוב שלי.. לחברה הכי טובה שלי קוראים שני היא בת 16 יחד איתי בכיתה, היא מהממת! באמת, היא גבוהה ורזה עם שיער חום עם פוני בובה ועיניים כחולות. לידיד הכי טוב שלי קוראים עמית והוא בן 16 גם יחד איתי בכיתה והוא באמת ילד יפה, כל הבנות רוצות אותו, הוא גבוה עם עיניים ירוקות-כחולות כאלו עם שיער חום – שטני ובאמת ישלו יופי מיוחד..
לשני יש חבר, קוראים לו ליאם הוא לא מהבית ספר שלנו והוא גדול ממנה בשנה, כלומר הוא בן 17 הוא בעל שיער חום, גבוה עם עיניים חומות דבש- הם זוג באמת מדהים, אני הכי הייתי רוצה שתהיה לי אהבה כמו שיש להם.. אבל אף אחד לא רוצה אותי בכלל, אף אחד לא שם עליי רק בגלל שאני שמנה.. אז מה אני ממשיכה לדבר, בואו נתחיל בסיפור.

פרק 1
"קארין, קארין קומי כבר 7:00 יש לך בית ספר!!" אמא צעקה לי מלמטה.
אין לי כוח ללמוד באמת שאין לי.
זה כבר רגיל כל יום, לקום להתלבש ללכת לבית ספר, לקבל ירידות וצחוקים שאני נכנסת לבית ספר על זה שאני שמנה לקבל עידודים ותמיכות והגנה משני ומעמית ללכת לכיתה וללמוד.
אין לי כוח יותר לזה, כל יום אני צריכה לחוות את אותם הדברים.
אתם מכירים את זה שאנשים תמיד אומרים שצריך לעשות את השגרה יותר שונה מבדרך כלל?
זאת אומרת לשנות אותה ולא לגרום לה להיות 'שגרה' זאת אומרת לעשות דברים שונים מבדך כלל.
אז הבעיה אצלי היא שלא משנה מה אני מנסה אני בחיים לא מצליחה לשנות אותה,
כל יום הוא אותו דבר, כל יום אני צריכה לחוות את אותם הדברים. לנסות לקום עם חיוך, ללכת לבית ספר, להבין למה אני לא מצליחה לקום עם חיוך אמיתי. אני לא אומרת שאני עכשיו עושה אותי מסכנה אבל, אני בטוחה שאם היו מתנהגים למישהו כמו שמתנהגים אליי הוא היה מבין את הסבל שאני חווה כל יום והיה מבין שזה באמת קשה.
אז אני חווה את הסבל בבית ספר,
ואז הרגע המאושר מגיע של הלחזור הביתה..
'מאושר' עאלק.
וכמו תמיד לעלות לחדר לבכות במיטה שאני חוזרת מבית הספר.. ולהתחיל לחשוב על כל מה שקרה,
ובמיוחד, ולחשוב עליו.. לחשוב על הילד שאני אוהבת שככה תמיד פוגע בי מחדש..

פרק2

איתי.. הילד שאני הכי אוהבת בעולם.. שהוא נמצא בחבורה של ה'מקובלים'..
שכל פעם מחדש אני יודעת שאני אכנס לבית ספר והוא יהיה עם ליאן הילדה השוויצרית, המגעילה והסנובית בבית ספר שלנו.
שהיא כל הזמן יורדת על ילדים,
וצוחקת עליהם פשוט אני שונאת אותה!! היא גבוהה ורזה והיא יפה עם שיחר שטני ועיינים ירוקות..
והיא ממש כמו 'מלכה' אצלנו שכולם סוגדים לה וזה..
היא ואיתי יחד כבר כמה חודשים, בזכותה הוא נהפך להיות מקובל.
לפני זה אני והוא היינו ידידים מאוד טובים אבל לאט לאט הוא התחיל להסתובב עם החבורה שלהם ולאט לאט להתרחק ממני ומאז שהוא וליאן נהיו חברים. בכלל הוא שכח ממני..
ואני? נשארתי עם לב שבור..
הוא לא יודע שאני אוהבת אותו כי גם אף פעם לא סיפרתי לו את זה כי ידעתי שאם אני אספר לו אז הוא בטח יתרחק ממני..
אז העדפתי שככה נישאר..
איתי הוא הפך להיות ממש כמו מלך .. כל הבנות רוצות אותו ורודפות אחריו.. טוב מה לעשות, הוא ממש 'גבר' שכולן היו רוצות אותו, שיער שטני עינים כחולות, גבוה, חיוך כובש.. מה חסר?
טוב.. אני צריכה להפסיק את כל המחשבות האלה ולהתחיל להתארגן לבית ספר לא? כמו שאמרתי,
להתארגן לסבל שאני אמורה לחוות אותו כמו כל יום.