אהבה גדולה מהחיים… ומהמוות. (פרק שני)

מחר בבית הספר יש לנו נשף ריקודים! אני כל כך שמחה! אבל אין לי בן זוג.. החלטתי להתאמן בחדר על ריקודים למקרה ש.. אולי.. לא. אין מצב שמישהו יזמין אותי.. אבל בכל זאת. לפעמים פשוט נחמד להעמיד פנים שאת מקובלת. בזמן שאני עומדת מול המראה, מסדרת את שערי הארוך והסרבני, נגלה אליי מראה מוזר ובלתי רגיל. לחלקיק השנייה, פנים יפות, עדינות ובהחלט לא נשיות נגלו אליי ממש לצד פרצופי. זה היה נער בערך בגובה שלי. ממש נבהלתי. הסתובבתי לאחור, נתקלת עם הגב במראה. לא היה שם אף אחד. נשמתי עמוקות. תרגעי. זה רק ההורמונים שמשגעים אותך. התחלתי לרקוד בשנית. בזמן הריקוד, ממש הרגשתי שמישהו אוחז בי. ניחוח ורדים עלה באויר. ידיי הרגישו בחליפת נשף מחוייטת ונעימה למגע, מעט מחוספסת. לרגע שקעתי בפנטזיות. צחוק מתגלגל וחנוק ניער אותי מחלומותיי בהקיץ. יותם עמד שם, מצלם אותי עם עוד חבר שלו, יובל נדמה לי שמו. "יותם!!!" הוא הגיע לי עד הראש ומעבר.
"מה נראה לך שאתה עושה?!"
"מצלם ומעלה ליוטיוב ילדה חנונית שחושבת שיש לה בן זוג חתיך לנשף!"
"בוא הנה!"

הריב בינינו השכיח את המקרה. שעתיים אחר כך, יושבת בחדר ומסתכלת על השמלה, בצבע אפרסק עדין התלויה לי בארון ומוכנה ללבישה בנשף. בחרתי אותה בקפידה, כך שתאריך את רגליי, תדגיש את החזה שכמעט אין לי ותחמיא לי בכל המובנים.
"היא יפיפיה." קול עמום נשמע קרוב עליי. חמימות פשטה על צד גופי. הרגשתי שמישהו קרוב אליי וחשוב לי עומד לצידי. נותן את חוות דעתו על השמלה. סובבתי בהפתעה את ראשי. ריח ורדים. אוקי. נמאס לי. עברו כבר כמה ימים שאני הוזה ואני צריכה לגלות אם אני באמת משוגעת.
"מי אתה?" אמרתי בנימה רגועה.
"סוף סוף קצת תשומת לב. אני מנסה לדבר איתך כבר ימים."
הופתעתי כל כך. ממש לא חשבתי שזה יעבוד. "אתה יכול להסביר לי מה כל פשר התופעות המוזרות שקרו לי?"
"כן. ודאי! זה היה אני. אני אוהב אותך. באמת."
ידיים חמימות התלפפו סביבי. הייתי אמורה להלחץ, לצרוח. אבל הייתי רגועה, שלווה. כוח רצון שהיה דחוק בתוך תוכי יצא. לופפתי את ידיי סביב הגוף הלא נראה. הוא משך אותי בעדינות אליו. עצמתי את עיניי ושאפתי את ניחוח הורדים.
"אבל, עוד לא סיפרת לי מי אתה." לחשתי באוזנו. שערות רכות שלא יכולתי לדעת את ציבען התחככו בי קלות.
"אני אהובך, כמובן."
"אבל.. למה אני לא רואה אותך?"
הוא נשם עמוקות. מרפה מעט מהחיבוק. "זה לא משנה. אני אוהב אותך."
שילבתי את ידי בידו. "אתה יכול לספר לי כל דבר. אני מבטיחה שאמשיך לאהוב אותך."
"בטוח?"
"כן"
"טוב." הוא לקח שאיפה עמוקה. "את לא רואה אותי כי אני רוח. אני מת."