אהבה גדולה מהחיים… ומהמוות. (פרק שלישי)

אני יודעת שזה נשמע מטורף. אבל לא היה לי אכפת בכלל. זה היה כזה משונה. כל מה שרציתי זה להיות עם הנער המסתורי שמעולם לא ראיתי את מראהו.
"אז.. את נגעלת ממני נכון?" הוא אמר. ולמרות שלא ראיתי אותו ידעתי שהוא משפיל מבט.
בכלל לא הייתי מודעת למה שאני עושה. פעלתי מתוך רגש פתאומי. התרוממתי על קצות האצבעות ונישקתי אותו בלחי. אני מודה שלא כיוונתי בול.. אבל זה היה נהדר. חמימות מילאה אותי.
"שירז? ארוחת ערב! מה את עושה שם כל היום? למדת בכלל למבחן בכימיה מחר?"
זאת אמא. שיט. שכחתי ללמוד. רצתי סמוקת לחיים אל שולחן האוכל. הרגשתי מאחורה שהוא מביט בי ומחייך.

עשר בלילה. אני רוכנת מעל ספר הלימוד, מנסה להתרכז. עוד פיהוק ברח לו. כבר הפסקתי לספור כמה פיהקתי.
"אז.. איך קוראים לך?"
הוא כחכח בגרונו. "מיכאל."
"אז.. אני היחידה שיודעת שאתה קיים? היחידה שגם יכולה להרגיש בקיומך?"
"את מיוחדת. נולדת עם יכולת לתקשר, לראות ולהרגיש רוחות."
"אבל אני לא רואה אותך… "
"זה לוקח זמן. חוץ מזה בשביל לראות את צריכה לשתות משקה מיוחד שמעורר את הכישרון."
אז קדימה. תן לי את המשקה. אני כבר להוטה לגלות את דמותך המסתורית.. למרות שזה ממש סקסי."
הוא צחקק. "אבל המשקה לא מוכן. זה ייקח זמן והרבה השקעה."
"טוב.."

הוא סובב את ידו סביב מותניי. עצמתי את עיניי ונתתי לו לגעת בי. לשוטט עם אצבעותיו על ביטני, מותניי וגבי. גם ככה אינני יכולה לראות אותו.
"את יודעת שאת יפיפיה? נכון?"
חיייכתי.
"אני צריכה לישון.."
"זה בסדר."
הרגשתי את ידו נעזבת ממני. מעט אכזבה. ראיתי צורה של גוף, בליטה בשמיכה.
"אני יישן איתך."
הייתי עייפה מכדי להשיב. פסעתי למיטה, נרדמת צמודה לחום גופו של אהוב ליבי.

התעוררתי והדבר הראשון שהרגשתי זה קור. הוא כבר לא במיטה. נלחצתי. הוא שינה את דעתו?
"}מיכאל?" שאלתי בשקט, חוששת להעיר את שאר בניי המשפחה.
"אני במטבח. בואי."
הלכתי מנומנמת. "מה אתה עושה פה?" שאלתי, מחניקה פיהוק.
"מכין לך את השיקוי."
"תודה! זה היה מהר!"
"הנה."
כוס עם נוזל שקוף ומעט מוצק הוגשה אליי. או יותר נכון עופפה בחלל האויר לפניי.
"זה ממש מוזר שאני לא יכולה לראות אותך אבל אני עדיין מרגישה אותך."
הוא לא ענה. החזקתי בידייו, עוצמת עיניים. לגמתי מהשיקוי. הוא היה מתוק וטעים. כשסייימתי, העיניים עדיין עצומות, משכתי אותו אליי אל נשיקה סוערת.
היינו ככה מספר דקות, נהנים. הוא השכיח ממני את כל צרותיי. היה בו קסם.
לבסוף התרחקנו, הרפינו.
פקחתי את עיניי. בפעם הראשונה נגלתה אליי דמותו.