אהבה בריטית- פרק 2

״תגידי…את תמיד שתקנית ככה?״ איית׳ן שואל אותי.
״לא, אני פשוט לא חושבת שעל כל דבר צריך להגיב.״ אני אומרת את מה שלימדו אותי.
״את חושבת ככה או שהמורים שלך חושבים ככה?״ הוא נעצר ומסתכל לי בעיניים.
אני לא עונה.
״זה מה שחשבתי…״ הוא ממשיך ללכת בחיוך.
״כן, זה מה שלימדו אותי אבל זה לא אומר שזה לא נכון״ אני עונה לו תשובה.
״אוקיי, אני לא חושב שזה נכון״ 
״כי…?״
״המשפט הזה נראה נכון, אבל למעשה הוא הפך אותך לנערה שלא מדברת אלא אם כן פונים אליה, וגם את זה עושה בקושי, שאין לה דעות אישיות חוץ ממה שאומרים לה, וגם אם נגיד שיש לה היא לא אומרת אותם בקול וחיה חיים משעממים כמו שההורים שלה רוצים״ הוא מחייך אליי חיוך מתגרה.
״טוב, זה…זה לא נכון!״ אני אומרת לו.
״כן?״ הוא ממשיך עם החיוך המתגרה שלו ״תסתכלי על כל הדשא הזה״ הוא מסתכל עליו בחיוך וגם אני. ״זה סתם בזבוז של דשא!״ הוא מכריז.
״מה? איך זה קשור?!״ אני לא מבינה.
״אף פעם לא התחשק לך פשוט לרוץ על הדשא, לשכב עליו, להסתכל על הכוכבים?״ הוא שואל.
אני נזכרת בחלום הזה. אותו החלום שליווה אותי כשהייתי קטנה. ״אז מה? אסור לדרוך על הדשא! זה הכלל!״
״ולמה?״
״כי…כי…זה יהרוס את הדשא!״ 
״אבל דשא נועד שידרכו עליו!״
״לא…דשא נועד ליופי״ אני מסבירה לו.
״זה באמת יפה״ הוא מחייך כשהוא מסתכל על גבעות הדשא האינסופיות. 
״נראה שאתה אוהב גינות״ אני מנסה להתחיל שיחה חדשה.
״כן,״ הוא מפנה אליי מבט שובב ״ואת יודעת מה אני יותר אוהב מגינות?״
אני לא יודעת.
״לרוץ על גינות!״ הוא צוחק ומתחיל לרוץ על הדשא.
״איית׳ן! איית׳ן! איית׳ן!!!״ אני מתפלאת לשמוע את עצמי צועקת ״אסור לדרוך על הדשא!!! תרד ממנו!״
״תכריחי אותי!״ הוא מחייך חיוך עקום, שובבי.
אני נאנחת. ״את לא עושה את זה,את לא עושה את זה, את לא עושה את זה, את לא עושה את זה״ אני אומרת לעצמי ונושמת כמוק כדי להחזיק את עצמי. אבל אני לא שולטת בעצמי. אני מסתירה חיוך ורצה לתפוס אותו. אנחנו מתחילים משחק רדיפה קטן שבסופו של דבר שנינו שוכבים על הדשא, אחד ליד השני, מותשים.
״נוו׳ אז איך זה לרוץ על הדשא?״ הוא שואל אותי אחרי שהנשימות שלו מסתדרות.
״זה…זה…כיף״ אני מחייכת. חיוך אמיתי.