אהבה בסימן שאלה פרק 17
יום ההולדת שלי כבר נראה באופק ותמיד הייתה לי פנטזיה, שביום ההולדת שלי, בן ייקח אותי הצידה וינשק אותי בלי שיחות מביכות פשוט רגשות מתבטאים.
בן זכר את יום ההולדת שלי הוא היה ממש חמוד! הוא הזכיר לי יום לפני, שאני אותי אם אני רוצה מתנה (כאילו שהייתי אומרת כן אבל זה היה נחמד לראות מה הוא היה נותן לי) בבוקר הוא שלך לי הודעה: "בוקר טוב לילדת יום ההולדת!" ונתן לי חיבוק ארוך בבית הספר (חיבוק שאלון בחן מקרוב).
למרות כל הנחמדות את הנשיקה שרציתי לא באמת קיבלתי….
גם היום הולדת של בן קרב, ואני לא יודעת אם לקנות לו מתנה או לא למרות שכבר אמרתי לו שאני קונה לו. חשבתי אולי אני לקחת אותו לצד ביום ההולדת שלו להורות לו לעצום את עיניו ולתת לו נשיקה קטנה וחמודה על השפתיים (אבל ברור שאין לי אומץ).
הרגשתי כאילו כל מה שנמצא סביבי קצת משתלת עלי ולא רציתי להישבר או לצאת מכליי, הייתי צריכה קצת זמן לעצמי, אז בחרתי לי יום שבו אני לא יעשה שום דבר לא ילמד יראה סרטים ויעשה מטלות , יום שלם לקרוא לחשוב לישון להשתזף ויום עם פלאפון כבוי, צלצול ההודעה המתקבלת כבר הכיר לי את בן ומצאתי את עצמי מתלהבת כל פעם שקיבלתי הודעה ותוהה אם זה בן למרות שזה סתם התראה על מחבלים מהאפליקציה של וואלה.
לקחתי לי יום וניצלתי אותו עד תומו הרגשתי טהורה ונקייה עוד הרגשתי את השמש מבשלת את עורי.
עשיתי מקלחת חמה ואז נכנסתי למיטה עם הספר שלי, מבעד לספר שכן לו הפלאפון שלי על שולחן הכתיבה. התלהמתי עם עצמי בתוך הראש על האם לפתוח את הפלאפון, אולי קיבלתי הודעה מבן, או האם לקיים את ההבטחה שלי לעצמי ולחקות למחר. רציתי להאמין שאכפת לי מעצמי אבל היה לי דחף בלתי מוסבר לבדוק את ההודעות שלי .
לבסוף נכנעתי, ופתחתי את הפלאפון, לשווא, לא היה יש דבר! יום שלם וכלום… התאכזבתי מעצמי והתבאסתי מבן.. זרקתי את הפלאפון הצידה והמשכתי את הספר מכורבלת.
פתאום נשמע צלצול של הודעה. הצלצול שמזכיר ל את בן.. הצצתי על צג הפלאפון והגיעה הודעה מבן: "יש לך רגע?"
תגובות (0)