אהבה בסיכון – פרק שישי
אנה ופיטר ישבו בחדרו של פיטר, היא מביטה בתמונות ילדותה בעוד הוא עוסק באותו הדבר.
"אף פעם לא אמרת לי את גילך" אמר לפתע פיטר.
אנה הרימה את מבטה אליו, מופתעת מעט.
לחייה האדימו מעט, והיא הרגישה נבוכה.
"17.." מלמלה.
גבותיו של פיטר הורמו בהפתעה, בעוד עיניו בוחנות את גופה ופניה של אנה.
"את נראת ילדונת, מסתבר שאת נערונת" צחק מעט.
אנה גלגלה את עיניה.
"למה בן כמה אתה?" שאלה במעט חוצפה.
"25" אמר פיטר בפשטות, בעוד עיניו חוזרות לבהות בתמונותיה של אנה.
"זקן.." מלמלה.
לפתע דפיקה חזקה על הדלת קטעה את שיחתם, וקולו של ג'ק נשמע מבעד לדלת.
"פיטר, המפקד קורא לכל החיילים" אמר ג'ק.
"תכף בא, תלך. אני אדביק את הקצב אחר כך כבר" צעק פיטר בחזרה אל עבר ג'ק.
"ביי" מלמל ג'ק , בעוד אנה ופיטר שומעים את צעדיו המתרחקים נחלשים בכל רגע שעובר.
"אני חייב ללכת" מלמל פיטר והחזיר את כל התמונות לקופסא, ושם אותה בארון.
"שמעתי" אמרה אנה, וקמה מהרצפה באיטיות.
"אל תסתובבי עכשיו יותר מדי בחוץ, כבר חשוך" אמר פיטר, והביט באנה במבט מודאג מעט.
אנה גלגלה את עיניה.
"אני אלך מיד לבקתה" חייכה חיוך מרגיע, אשר כנראה לא ביצע את עבודתו כראוי.
"תבטיחי" אמר פיטר.
"מבטיחה המפקד!" צחקה והצדיעה.
"קדימה, בריצה קלה" פתח את הדלת, הביט לצדדים, וכשראה שהשטח נקי, סימן לאנה לצאת.
לפני שיצאה בדלת ופתחה בריצה קלילה, לחשה לפיטר בשקט " ביי"
—-
פיטר עמד בשורה, לצד ג'ק ועוד עשרים חיילים נוספים.
אולי היה שם, איתם, אך מחשבותיו היו כולן של אנה.
הוא דאג לה, וגם התגעגע.
לפתע שורה של נערות ערומות הופיעה אל מול עיניו, ואל מול עיניהם של עוד עשרים ואחד החיילים האחרים.
"הן שלך פיטר" אמר יוהן, המפקד הבכיר ביותר.
פיטר הבין מה זה אומר.
הוא הוציא את אקדחו, וכיוון אל עבר ראשה של הנערה הערומה הראשונה.
בידיים רועדות מעט, לחץ על ההדק.
אחת מתה.
כך הוא עבר עוד כשבע נערות מסכנות, אשר לא עשו לו דבר.
הוא רצח שמונה נערות אומללות אשר לא בפגעו או עשו רע למישהו.
הוא חזר אל שורת החיילים, אשר כמה וכמה מהם טפחו על שכמו וזרקו מילים טובות.
אך לפתע קלט, את אנה, מתחבאה מאחורי עמוד רחב, וצופה בו בעיניים דומעות, במבט מפוחד.
"שיט" מלמל לעצמו.
כשראתה אנה שפיטר שם לב שהיא מסתכלת עליו, ברחה במהירות אל עבר הבקתה הרעועה.
בעוד פיטר מביט בה, כשהוא אינו יכול לעשות דבר.
תגובות (1)
וואי זה נורא.בקטע טוב.