אהבה בסיכון – פרק חמישי

היא ישבה על המדרכה.
הרחוב היה עמוס, ולא פעם או פעמיים דרכו על ידה, אשר מיד נקפצה בכאב.
הדמעות זלגו על לחייה, ללא סיבה.
היא הביטה בגופות אשר שכבו לאורך כל הרחוב, ועיניה חשכו.
היא לא האמינה שזה קורה לה.
היא לא האמינה שזה אמיתי.
" אמא.. איזי.. אני כל כך מתגעגעת.." מלמלה בקול חלוש ורועד.
לפתע הרגישה יד על כתפה.
היא קפצה ממקומה במהירות, נעמדה והסתובבה, מגלה בעיניה את פיטר אשר מגחך מתגובתה הנסערת.
"רוצה שנתחלף?" הזעיפה את פניה.
פיטר השפיל את מבטו , עיניו עצובות.
"מצטער.." מלמל
"למה את לא עובדת?" שאל.
עיניה של אנה נפערו בתדהמה.
"לך אתה לעבוד!" אמרה בכעס.
הוא גלגל את עיניו.
" אז בואי איתי " חייך בשובבות ותפס בידה, מתחיל גורר אותה.
"היי! תעזוב אותי!" התנגדה בכעס, מבטה חושש מעט.
הוא עצר לשניה, אך ידה עדיין בידה.
"אני לא אעשה משהו שאת לא רוצה. אני מבטיח. רק תני לי הזדמנות" לחש בשקט.
מבטה של אנה התרכך במעט.
"לך על זה" לחשה, מחייכת חצי חיוך.
הוא הנהן, חשב לשניה, ואז הוציא את אקדחו, מכוון לעברה ומתחיל גורר אותה שוב אחריו.
" זה חייב להיות ככה כדי שלא יחשדו" לחש לתוך אוזנה, מעביר בה צמרמורת אשר הרעידה את ליבה.
" מה קורה לי ? " חשבה לעצמה.
הוא לקח אותה לחדרו, ונעל את הדלת.
מבטה של אנה הפך מפוחד מעט.
פיטר הוציא קופסא מרופטת מארון קטן, והתיישב על הרצפה, מסמן לאנה שהיא מוזמנת להתיישב לידו.
אנה התיישבה לידו באיטיות, והביטה בקופסא המסתורית.
הוא פתח את הקופסא בעדינות, מוציא מתוכה תמונה.
תמונה אחת מתוך עשרות תמונות אשר היו בקופסא.
היא הביטה בתכולת הקופסא, בתמונות.
" באותו היום שראיתי אותך, הולכת בכעס ובגאווה לאורך הכביש עם עוד אלפי יהודים, מצאת חן בעיני" התחיל מספר, וחייך חצי חיוך.
" הייתי חייב לדעת עוד על הנערה בעלת העיניים השחורות והמבט הקפוא , הייתי חייב לדעת עוד עלייך" הביט בעיניה, בעוד היא מחזירה לו מבט.
" מצאתי את כל אלה" אמר ושפך את כל תכולת הקופסא על הרצפה.
תמונות של אנה לאורך כל שנותיה נגלו אל עינייה.
מבטה הפך עצוב, בעוד היא לוקחת בידה תמונה בה היא נראת עם כל משפחתה.
אביה, אשר נלקח ראשון , ואינה יודעת מה איתו כיום, אמה ואחותה, אשר מתו בתאי הגזים הנוראיים, והיא. כשעוד עיניה היו מחייכות ביחד עם פיה.
"הייתי משלם אלפי שקלים בכדי לראות את החיוך הזה שוב" אמר, מביט בעיניה.
הדמעות זלגו על לחיה, בעוד עיניה מהופנטות לעיניו של פיטר.
ידו עלתה אל עבר לחיה, ונגבה בעדינות וברוך את דמעותיה המלוחות.
ללא מחשבה מיותרת, חיבקה אנה את פיטר בחוזקה.
ובעוד ראשה על כתפו, ובכי מר יוצא מפיה, עיניה החלו נעצמות אט אט, והיא שקעה בשינה עמוקה.