אהבה בסגנון ספרדי

(The All-American Rejects-Gives You Hell )
בוקר,אמא שלי פתחה את החלון וגל של חום ורעש של ציפורים נכנס דרכו והעיר אותי, יצאתי מהחדר וירדתי למטה להגיד בוקר טוב לאבא שלי ולכול האחים והאחיות שלי.."היום זה היום הגדול נסיכה שלי,אני גאה בך" הוא לחש לי באוזן וחיוך קטן עלה על פני,"היום הנסיכה שלי הולכת לאקדמיה לריקוד הכי טובה במדינה,היא מתוך אלפים שמזלם לא האיר את פניהם!" הוא אמר בקול רם וכל הפרצופים של אחיי הסתכלו עליי וחייכו "אקדמיה לא אקדמיה אני תמיד אהיה גאה בה!" אמא שלי הפתיעה אותי מאחור ונתנה לי חיבוק " הילדה הקטנה שלי תייצג אותנו בגאווה" וליטף לי את הראש חייכתי חיוך קטן ואחותי הצילה אותי ואמרה "או-קי בוא נסיים את הסצנה מהסרטים וניתן לה ללכת להתלבש למה האקדמיה מחכה שהספרדייה הקטנה שלנו תבוא" לבשתי חולצה נופלת והכנסתי אותה לג'ינס גבוה עם ארבע כפתורים מוזהבים שאליהם התאמתי את נעלי הנייק המוזהבות שלי שאחי קנה לי וירדתי למטה להיפרד מהמשפחה מרובת האנשים שלי,נכנסתי לאוטו ויצאנו לדרך אחותי,חבר שלה שהיה הנהג ואני,אני לא סובלת לנסוע עם קווין חבר של אחותי הוא אוהב לשמוע מוזיקת קנטרי מפעם ועוד אחותי אומרת שבזוגיות צריך להתחשב בצד האחר ושכשאני אגדל אני אבין את זה יותר טוב…אז שהיא תתחשב בו בעצמה אני הבאתי את נשק יום הדין שלי…האם פי 4 המיושן שלי…טוב לפחות יש בו שירים יפים…

((pink-perfect
הדבר שאני הכי אוהבת לעשות בנסיעה זה לשים את האוזניות ולהסתכל בחלון להתנתק מהעולם..בלי מושלמות בלי זיוף..רק האני האמיתי שלי ועצמי..אני זוכרת כל תקופת התיכון הייתי העוף המוזר זאתי שלא שייכת..אף אחד לא התקרב אליי.. מהמקום שאני הגעתי חייבים להיות מושלמים..ללא טעויות וללא פגמים..משהו שאני לא יכולתי להיות..המשפחה שלי תמכה בי תמיד לא משנה כמה שיחות מהמורים או כמה דלק הם בזבזו כדי להגיע לשיחות עם המנהל הם ידעו מה אני ולא טרחו לשנות אותי ובגלל זה אני רוצה להראות להם שהם לא עשו 'החלטה לא טובה' ושאני עוד אגרום להם להתגאות בי….אז נחזור לסיפור בשבילי הנסיעה שנמשכה 3 שעות נמשכה בשבילי חצי שעה ירדתי מהאוטו וראיתי בניין ענקי בצבע חום חלש שנתן תחושה של חמימות כבר כשאתה יוצא מהאוטו זה היה מדהים..החלונות היו מעוגלים בסגנון פרסי והייתה דלת עגולה גדולה שנפתחת בשני חלקים מעץ הייתי שקועה ואז שמעתי מין צווחה כזאתי שנשמעה כמו צ'יוואווה שנדרסה על ידי משאית הסתובבתי מהר כדי לראות מה קרה ואיתי הסתובבו עוד כמה אנשים שכנראה חשבו כמוני ואז ראיתי את אמילי רצה עליי והפתיעה אותי עם חיבוק ענקי חיבקתי אותה חזק והשתחררתי ממנה ואמרתי לאנשים "זה בסדר,אזעקת שווא" היא הסתכלה עליי במבוכה "טוב מה אני יעשה אני מתרגשת.." הסתכלתי עלייה וחייכתי אליה " תנצלי את השמחה שלך למטרה טובה", "כמו" היא שילבה את ידיה והסתכלה עליי "לעזור לילדה שחלומה הגדול ביותר הוא לרקוד אבל היא לא יכולה לעשות זה…"אמילי הסתכלה אליי "וכי למה זאת?" הרמתי את מבטי ואמרתי לה "כי היא צריכה לרמוז לחברה שלה שתעזור לה עם התיקים!" "אוי ילדה מסכנה שכמותה… " הסתכלתי עליה מופתעת "סתם,איפה המזוודות?" הלכנו לקחת את המזוודות מהאוטו ואמרתי לאחותי ולקאובוי שלה להתראות והתחלנו ללכת לכיוון הכניסה של הבניין אני הלכתי למזכירות לקבל את הדף של החדרים ואמילי עזרה לי לעלות את המזוודה,בדרך כשעלינו היא סיפרה לי שבאתי בדיוק בזמן כי בערב כל הבית ספר עושה הגרלת צמדים ושיש לי מזל שלא איחרתי…הלכנו במסדרון וראיתי את מס' החדר שלי וזה היה הזמן המתאים לשאול אותה מה זה הגרלת צמדים? היא הסתכלה עליי מופתעת לכמה שניות ואז אמרה "אהה,שכחתי להגיד לך את כל הפרטים…..היום המנהל יגריל את השמות שלנו ויצור את פרויקט הצמדים בפעם הראשונה בתולדות האקדמיה,זה מין פרויקט כזה שמכינים אותנו ל 'מגרש של הגדולים'…אנחנו לומדים סגנונות שונים של ריקוד ועוד…" תוך כדי דיברתי עם אמילי קצת והגענו לחדר שלי הוצאתי את המפתח מהמעטפה ופתחתי את הדלת קצת חוששת מהערב ואז ראיתי את השותפה החדשה שלי "היי שותפה…אני ורוניקה אבל את יכולה לקרוא לי רוני אם בא לך…"
"היי רוני,אני רוז" ונתתי לה חיבוק "אז…מאיפה את?" הנחתי את התיק שלי ברצפה וישבתי על המיטה ואמילי חיטטה לי בתיק כדי למצוא משהו מעניין….איזה אודם חדש שיצא או איזה נעליים חדשות שהיא תוכל להשאיל ממני…."ניו-יורק" עניתי לה בחיוך…"אהה מגניב..ואיך שמה?כמו בסרטים?" גיחכתי ועניתי לה "כן,כמו בסרטים" השתתקנו לכמה דקות ואז רוני שברה את השתיקה והציעה לי לעשות סיור באקדמיה וגם להכיר לי חברים חדשים..לא עניתי וישר קמתי לדלת ויצאתי כשעברתי את חצי המסדרון שמתי לב שאני לבד,חזרתי אחורה הכנסתי את הראש ושאלתי אותן "אתן באות?כי אני לא יכולה לעשות סיור לעצמי…" הן היו מופתעות אבל כעבור כמה שניות זה הפך לחיוך….יצאנו מהחדר צוחקות הלכנו לאורך המסדרון ואז הרגשתי רטט בכיס שלי עצרתי לרגע ואמרתי להן שימשיכו ללכת ושאני כבר אבוא פתחתי את הפלאפון וראיתי הודעה אחת:
"נסיכה שלנו, אנו מאחלים לך את כל הטוב שיש..שהעתיד שלך יהיה מזהיר כמו הברק שבעיניך שהצלחתך תהיה מתוקה כמו מבטך התמים ושלעולם לא תשכחי שאנו מאחוריך בכל החלטה שתהיה לך…. אוהבים אותך:אבא,אמא ואחייך:אדריאן,קטלינה ואנריקה "

(Justin Bieber-One Time)
"וואו לזה לא ציפיתי" אמרתי בקול נמוך שרק מי שהיה עומד לידי היה יכול לשמוע… התחלתי להתקדם במסדרון תוך כדי שאני שולחת להם הודעה בחזרה ומשום מקום הרגשתי כאילו זרקו לי לכדור על הראש..מהעוצמה איבדתי את שיווי המשקל וכמעט נפלתי על הרצפה הרגשתי מישהו מחזיק לי במותניים ותומך לי בראש אחרי כמה שניות שמעתי קול נמוך ועדין "וואו את בסדר?","כן רק פעם הבאה תסתכל לאן אתה הולך.."אמרתי לו עם נימה כועסת ורצינית בקולי.."אני?את זאת שהלכת עם הפלאפון בפרצוף" הוא אמר לי כשהוא מרים את קולו לא עניתי לו והוא הרים אותי לאט לאט ..בהתחלה קצת התנדנדתי,הוא החזיק בי אבל עד שחזר לי השיווי משקל והסתכלתי עליו מופתעת ונבוכה…
ראיתי נער בן 18-19 עם שיער שחור קצוץ ועיניים חומות,גבוה,שריר,שחום עם מעיל שחור ומתחת חולצת טי-שירט לבנה עם שרשרת סכין כסופה ועגיל שחור בגבה ונעלי נייק גבוהות ושחורות עם פס לבן למטה…."אוהבת את מה שאת רואה?" הוא שאל אותי כשראה שאני בוחנת אותו מהראש עד הרגל לא עניתי לו והסתכלתי לו בעיניים.. " אהה סליחה על זה ש 'הפלתי' אותך מקודם" וחייך חיוך שחשף שורה של שיניים לבנות ומסודרות,הסתכלתי עליו והלכתי להרים את הפלאפון שלי שהיה שכוב בפינה של הקיר והמשכתי לסמס תוך כדי שאני מתרחקת מהמקום וחיפשתי את אמילי ורוני בלובי ואז ראיתי אותן בחצר מתחת לעץ עם חבורה של נערים ונערות בגיל שלהן