אהבה בסגנון ספרדי 7

"רוזלין חוארס!" שמעתי קול עבה קורא לי,סובבתי את ראשי וראיתי את המנהל מצביע עליי הסתובבתי אל דין שהתחיל לרוץ לעבר הקיר הסמוך לו,סובב ראיתי שהוא החליק וגיחכתי קצת 'קרמה' חשבתי לעצמי ומחקתי מהר את החיוך כשהמנהל התקדם אלי….
"רוזלין,האם ראית את דין מסיאס איפשהו בקרבת מקום?ושלא תעזי לשקר!"
"ככה אתה מכיר אותי?ילדה שקרנית? נורא נעלבתי המנהל"
"איפה ראית אותו רוזלין?!" אפשר היה לראות שהוא עצבני לפי הוורידים שבלטו החוצה מהצוואר שלו..
"בבניין שלו לאן הוא עוד יכול ללכת? למוטל הקרוב פה? תהיה רציני!"
"לכו תבדקו אם הוא בחדר שלו!" והוא סימן לשוטרים ללכת לבניין של הבנים הבוגרים..
"אז אפשר ללכת לחדר שלי? או שאתה רוצה לעשות לי קודם כל חקירה?"
"אני לא אפסול את האפשרות הזאת…" הוא הסתובב והלך..
"מה יש לכולם?" אמרתי לעצמי אחרי שהמנהל הלך..
"את האמת?" שמעתי את דין מאחורי וכבר ידעתי שהוא מחייך את החיוך שלו…
"מה עוד לא ברחת? או שאתה צריך אספקה לדרך?כי אני לא יכולה לעזור לך!" שילבתי את ידי והסתכלתי לו בעניים הגדולות והחומות שלו.."את נורא חמודה כשאת כועסת" הוא אמר וחייך חיוך לגלגני…"חמודה?!מה אני כלבה?"שאלתי אותו בכעס וראיתי את פרצופו מחייך כאילו הוא כבר יודע את התשובה…
"שלא תעז!" צרחתי כל כך חזק שהמנהל הסתובב מהר כדי לבדוק אם אני מדברת עם מישהו הוא החזיק בידי ומשך אותי איתו לקיר הסמוך… "תעזוב אותי!" "סתמי רגע!" הוא סתם לי את הפה עם היד שלו והסתכל על השער…
"על מה אתה מסתכל?" שאלתי אותו וניסיתי והסתכלתי על השער… "אני צריך ללכת.." הוא התחיל ללכת ושם את הכובע של המעיל שלו על ראשו וקפץ מעל השער..הסתכלתי עליו ואחרי כמה דקות החלטתי להתקדם לחדר תוך כדי שאני חושבת לעצמי 'אלוהים אדירים למה תקעו אותי עם השחצן הזה?!'..

פתחתי את הדלת וראיתי את ורוניקה שוכבת על המיטה עם חיוך מאוזן לאוזן רצתי אליה וקפצתי על המיטה לידה…
"אני רואה שהיה לך לילה טוב…" אמרתי לה מסתכלת על התקרה החומה… "אין לך מושג עד כמה!!" היא צחקה בשבעות רצון מהלילה… "נו אז מה עשיתם?" התעניינתי כולי… "הלכנו למועדון והוא הכיר לי את חברים שלו…" "ושל אחיך…" קטעתי לה את דבריה והיא הסתכלה עליי והמשיכה.. "אם את כבר מזכירה אותו…" "מה?הוא היה שם?והיה מכות?לא הספיק לו ללילה אחד?" , "מה?לא,לא היה מכות ולמה התכוונת 'לא הספיק לו ללילה אחד?' " "עזבי..אני מתה מעיפות..לילה טוב.." אמרתי וכיביתי את האור..
************************************************
הלכתי ללובי קצת אחרי האימון כדי להזהיר את דייגו לגבי אחותי..למרות שהיא אחותי החורגת אני לא רוצה שהיא תיפגע אני אוהב אותה ואני אגן עליה בכל מחיר…התיישבתי על הספות המרובעות שמפוזרות בכל רחבי החדר ובדקתי בפלאפון מה השעה..הרגשתי צל על פניי הרמתי את ראשי וראיתי איש שכל פניו מחוסות,לבוש במעיל שחור,היו לו כתפיים נורא גדולות וראו שהוא מתאמן כמה שעות ביום…הוא תפס לי בחולצה והרים אותי מהכיסא באגרסיביות,ראיתי שהוא הוציא סכין והצמיד אותו על צווארי…" אני מציע לך לבוא איתי בשקט,אם אתה לא רוצה שהחברה הקטנה שלך תיפגע" הוא התחיל לשחק בסכין תוך כדי שמתי לב לסמל שהיה מתחת לעין שלו..סמל קטן אבל בולט, infierno"" או איך שכולם קוראים להם "מלאכי הגיהינום", הוא הצמיד אותי על שולחן כדי שלא יראו את הסכין וכך זה לא יצור המולה..הוא הסתכל לאחור לבדוק שאף אחד לא מסתכל והמשיך לדבר "ריקוד אהה,שלא תטעה את עצמך..אתה עדיין נחשב לעבריין..אומנם לא רצחת אבל עשית חטאים רבים..כמו אביך איך קראו לו?אי.." תפסתי את האגרטל שהיה מאחורי וזרקתי לו על הראש מיד כל הפרצופים של התלמידים הופנו אליי אבל זה לא הזיז לי תפסתי אותו ואמרתי לו "לעולם אל תזכיר את השם שלו!" נתתי לו אגרוף ללסת והזזתי אותו "אני רואה שנגעתי פה בנקודה רכה.." התחלתי להרביץ לו..נתתי לו מכה לצלעות ששמעתי אותו מתפתל מכאבים,תפסתי אותו מהסנטר והרבצתי כל כך חזק שאני בטוח שנשבר שם משהו..הוא נפל לרצפה אבל לא יכולתי להפסיק אם מישהו לא היה מוציא אותי משם קרוב למדי שהייתי פוגע בו נזק בלתי הפיך..הרגשתי את היד שלה מוציאה אותי משם בדיוק בזמן…
"מה את עושה?" צעקתי מרוב כעס… "מצילה אותך מהשעיה!" היא צרחה לי והתאפקתי שלא לחייך… "מצילה אותי? אני לא זוכר ששמו אותך בתפקיד אמא שלי!" באתי להסתובב וללכת לחדר שלי כשראיתי את המנהל מתקרב לכיווני התחלתי להתקדם לכיוון היציאה כשהיא צרחה לי "היי תודה לא תזיק!די.."
סתמתי לה את הפה ושאלתי אותה כשהייתי במרחק כמה סנטימטרים ממנה "את רוצה לגרום לי בכוונה לעוף מפה?" היא הנהנה והעיפה לי את היד "את נורא מעצבנת את יודעת?" אמרתי לה מנסה להתחמק ממנה…
"ואתה נורא חוצפן!" הסתכלתי עליה וחייכתי "תודה" , "וסוציומט" , "את רק מחמיאה לי","ופרימיטיבי!" , "את לא מוותרת?" , " ורק שתדע…." הסתובבתי ואמרתי לה "מה?" , "אני שונאת אותך!" , "זה לא שאני אוהב אותך את יודעת!" אחרי כמה שניות שמעתי את הקול של המנהל וישר רצתי ובטעות החלקתי,שמעתי אותה מחניקה צחוק אבל התעלמתי..נצמדתי אל הקיר ושמעתי רק חצי מהשיחה..'לא הספיק להם אדם אחד פחות?' חשבתי לעצמי כשראיתי בנאדם לבוש כולו שחור מסתכל אל כיווני…
כשמעתי את השיחה מסתיימת קמתי אליה ועמדתי מאחורי גבה "מה יש לכולם?" היא שאלה את עצמה אחרי שהמנהל הלך..
"את האמת?" שאלתי אותה וחייכתי…
"מה עוד לא ברחת? או שאתה צריך אספקה לדרך?כי אני לא יכולה לעזור לך!" היא שילבה את ידיה ובהתה בעיניים שלי .."את נורא חמודה כשאת כועסת" אמרתי לה…"חמודה?!מה אני כלבה?"היא שאלה אותי ואני חייכתי והסתכלתי עליה…
"שלא תעז!" היא צרחה כל כך חזק שראיתי את המנהל מסתובב ישר תפסתי לה ביד ומשכתי אותה אל הקיר הסמוך… "תעזוב אותי!" "סתמי רגע!" סתמתי לה את הפה והסתכלתי על האיש שקם והלך התעלמתי מהשאלות שלה ואמרתי לה שאני חייב ללכת…