אהבה בסגנון ספרדי 5

הטעות האיומה שעשיתי..ואני יודע שאתה לא תסלח עוד הרבה זמן..אבל אני מחכה.." הסטתי את מבטי ממנו ושאלתי אותו "למה עשית את זה?למה ביקשת שיחליפו לי בת זוג?" , "את האמת..לפני יומיים שמעתי שתלמידה ספרדייה נכנסה לאקדמיה..והתרגשתי זאת יכולה להיות הזדמנות מעולה בשבילך להק.." הסתכלתי עליו שירגיע את ההתלהבות ויחזור לעניין.. "אני מצטער..חקרתי קצת עליה אתה יודע אם הקשרים שנשארו לי" הסתכלתי עליו וגיחכתי "ממתי אתה מבזבז קשרים עלי?לפי מה שאני יודע אני רק עובד שלך לא?" "דין אתה צדקת..אני סיכנתי את המשפחה שלי את הילדים שלי את האישה שלי..ואותך..אבל אני לא אחזור על הטעות הזאת עוד הפעם..אתה יודע כשהייתי בגילך כל מה שהיה מעניין אותי היה כסף וגאווה לא משפחה ולא אהבה אבל זה התקיף אותי משום מקום..התאהבתי דין…ואני בטוח שזה יקרה גם לך בבוא הזמן.." הוא הסתכל עליי במבט מודאג ונזכרתי במה שהוא אמר לי בתחילת השיחה.."רגע כל זה..זה שידוך..אתה לא מתבייש?נפלת עליי משום מקום וכבר אתה רוצה לשדך אותי?מה נראה לך שאתה אבא שלי?" , "דין זה לא שידוך..פשוט לפי מה ששמעתי אתה רוקד ממש טוב ואני רוצה לעזור לך..אני בדקתי בתיק האישי שלה וראיתי שהיא יכולה לעזור לך…היא ילדה טובה מאוד..מצטיינת בלימודים.." , "מכוערת" השלמתי אותו הוא צחק ואמר "אתה יודע מה נראה לי היא נמצאת בסטודיו מה דעתך שנלך להכיר אותה? אני מאוד אשמח לראות את ההבעה שתהיה על פניך.." הסתכלתי עליו ואמרתי "אני אלך לבד תודה..ובבקשה אל תביא את ה 'אנשים' שלך אחריי" , "אין בעיה" הוא אמר לי התקדמתי אל הסטודיו ושמעתי כבר מחוץ לבניין את המוזיקה ואת הבסים..נכנסתי אל הבניין והלכתי במסדרון עד שראיתי את הדלת של הסטודיו שבו אני מתאמן..הצצתי בחלון וראיתי קבוצת רקדנים של שישה או חמישה ואחת עומדת בראש הקבוצה ורקדה ריקוד שהזכיר לי למה אני רוקד…

(jasmine meakin-how low can you go)

הסתכלתי עליה כמה דקות..לא כל כך ראיתי אותה כי היא הייתה עם הגב אליי אבל ידעתי שהיא רוקדת ממש יפה…נגמר הריקוד והיא הסתובבה אליי ולא האמנתי למראה עיניי..זאת היא..הנערה הכי יפה שראיתי עליי אדמות.. "דין נכון?" היא שאלה אותי ובהיתי בעיניים החומות והגדולות שלה..היא ממש הפנטה אותי… "כן.." אמרתי לה בלי להוריד את העיניים שלי משלה.. "רוזלין..רוזלין חוארס…אנחנו הכרנו כבר אבל…" היא אמרה לי והושיטה לי את היד שלה..היה לה עור רך ונעים שליטף בעדינות את ידי הבוסרית… "טוב אז ניפגש פה מחר?" היא שאלה אותי ואמרתי לה "בכיף…" היא יצאה מהדלת ולא יכולתי שלא לשים לב לקעקוע שלה בגב התחתון..זה היה משפט בספרדית..

La verdadera libertad es la libertad de los deseos del corazós
(תרגום:החופש האמיתי הוא חופש הרצונות של הלב)

בהיתי בה עד שראיתי אותה שמה את האוזניות שלה,פותחת את הדלת והולכת…
הלכתי קצת לים ישבתי על הסלע גדול שנהגתי לשבת עם אבא שלי בילדותי…
חזרתי לאקדמיה אחרי כמה שעות שבהן ביליתי במחשבות ותהיות..חרטות ואכזבות..לא האמנתי למה שקרה…

רחובות ספרד,2004

ישבתי בספסל מחוץ לביתי הרעוע..יושב ומחכה שדוד פדריקו יקרא לי דרך האנשים שלו..האנשים שלו הם בני 25-30 כי דוד פדריקו צריך אותם צעירים כדי שירדפו אחרי אנשים שחייבים לו חובות מהר יותר,הוא מכריח אותם ללבוש בגדים שחורים כסימן הזדהות, וקעקוע של עקרב שחור בכתף הימנית זה סימן ההיכר שלהם… הם תמיד קרים וקשוחים עם הבעת פנים נורא מכנית..לפעמים אני מסתכל עליהם בעיניים שעות ואני יכול להישבע שיש שם משהו..משהו עצוב שלא יכול לצאת החוצה..כאילו מישהו מאיים עליו עם אקדח ושומר עליו שלא יצא…
היחידי שאני באמת אוהב שמה זה את אחי..הוא לא באמת אחי אנחנו קוראים אחד לשני ככה כי לשנינו אין אחים אני קורא לו 'אח גדול' והוא קורא לי 'אח קטן'…
קוראים לו פביאן והוא ממוצא ספרדי-ברזילאי,הוא נורא גבוה ושחום והוא בן 26,הוא הצטרף לארגון של דוד שלי לפני שנה….
ראיתי אוטו שחור גדול עוצר לפניי ופביאן יצא ממנו וחיוך עלה על פניי הוא הסתכל עליי בעצב וידעתי שקרה משהו..הוא תפס לי ביד והכניס אותי לתוך האוטו כל הנסיעה לא דיברתי..הסתכלתי אל החלון מנסה להתעלם מהאווירה שנוצרה שם…
הגענו לשם ופביאן תפס אותי ביד ומשך אותי בכוח אל תוך הכניסה של המבנה הגדול שהיה נראה כמו מבנה סודי של הצבא…הוא דחף אותי קדימה עד שהגענו אל תוך חדר גדול ובו כיסא אחד מפלסטיק הוא הושיב אותי עליו ויצא..מולי עמד דוד פדריקו הוא הסתכל עלי וחיוך ערמומי עלה על פניו..
"דמאריו…מה שלומך?" הוא שאל אותי והכניס את הסיגריה העבה שלו אל תוך הפה…
"דוד פדריקו מה קורה כאן?" שאלתי אותו סוקר את הסביבה..
"דמאריו הגעת לגיל 14 וכפי שאתה יודע..הגיע הזמן.." הוא אמר לי וחיך מרושע עלה על פניו הסתכלתי עליו במבט מבולבל ושאלתי אותו "הגיע הזמן למה?" ומאותו הרגע התחרטתי על שהוצאתי את המשפט הזה מהפה שלי…
"דמאריו הגיע הזמן…שתהפוך ל 'עקרב שחור'" , "מה?" שאלתי אותו וכל האנשים שלו נכנסו והתחילו לדחוף אותי,להפיל אותי ולתת לי אגרופים…"בהצלחה,דמאריו" שמעתי את הקול שלו מהדהד ויוצא מהדלת סובבתי את ראשי וראיתי את פביאן.."מצטער אח קטן" הוא אמר לי וחנק אותי מאחור "פביאן…" אמרתי מנסה לנשום הוא סובב אותי אליו וראיתי דמעות עולות בעיניו..מהרגע הזה אני לא זוכר כלום,מהרגע שראיתי את עיניו הירוקות בוהקות מדמעות..כאילו הכניסו אותי לתוך חור שחור…

בבוקר קמתי וראיתי רופא עם משקפיים על פניו מסתכל עליי ואומר "כן,הוא יהיה בסדר..לפי מה שאני רואה עוד יומיים והוא חופשי ללכת מפה" הוא חייך ושמעתי את דוד שלי אומר לו תודה…הצוואר הכאיב לי כל כך עד שהרגשתי מישהו מסדר לי את הכרית.."היי אח קטן..בוקר טוב.." ראיתי את פביאן עם חיוך קטן על הפנים שלו…
.." (תרגום:פביאן צא החוצה..) Fabián Salir"
פביאן יצא ודוד פדריקו ניגש אליי…
"מה שלומך?אתה בסדר?" הוא שאל אותי וחיוך גדול עלה על פניו.."בסדר?זה מה שאתה שואל אותי?בסדר?" שאלתי אותו כועס ומרים את הקול..
"ששש אתה לא היחידי פה אתה יודע.." הוא הסתכל עליי וגיחך.."מה אתה צוחק?" שאלתי אותו וכיווצתי את ידי לאגרוף…"תירגע..אני פשוט שמח..אתה יודע כל המפגשים האלה שלקחתי אותך אליהם כשהיית קטן כולם הסתיימו בזה שהגדולים ביותר..אמרו לי שאתה תהיה 'עקרב שחור' אמיתי…אומנם לא שרדת את המבחן הראשון אבל זה בסדר אני יודע שאני אצליח…" , "אתה תצליח?" שאלתי אותו במבט מופתע הוא גיחך עוד הפעם ואמר "שנינו" לפני ששמתי לב דוד פדריקו קרא לפביאן
" (תרגום:פביאן כנס) Fabián conferencia"
פביאן נכנס ועמד מול דוד פדריקו כמו חייל גיחכתי קצת וראיתי שהוא קורץ לי ומחייך קצת…"פביאן…" , "סליחה אדוני" הוא הפך את הפרצוף שלו לרציני ודוד פדריקו אמר לו שמהיום הוא המאמן שלי….
מאותו הרגע התחלתי תכנית אימונים רצינית…במשך חודש אני התאמנתי,אכלתי וישנתי.. לילה אחד ישנתי אצל דוד שלי כששמעתי צעקות מהקומה למטה,קמתי מהמיטה והלכתי לראות מה קורה שם ולפני שיצאתי מהדלת ראיתי את דוד חואן…
"פדריקו אם אתה רק תעז לגרום לו לעשות את הרצונות שלך אני נשבע לך…."
"ממתי אתה נהפכת לאבא שלו? שחכת שאחינו עזב אותו להירקב ברחוב לבד?שחכת את זה?"
"פדריקו אני מתחנן אליך זה אחיין שלך..אל תהפוך אותו למשהו שהוא לא פדריקו אני מתחנן…"
"תירגע…אני אהפוך אותו למה שהוא צריך להיות,למה שהוא נועד להיות..וזה 'עקרב שחור' חואן…"
"לא פדריקו זה לא 'עקרב שחור'..זה מכונת ההרג שלך..אתה תנצל אותו ואתה תגרום לו לעשות דברים אסורים…"
סגרתי את הדלת וחזרתי אל המיטה מנסה לשכוח את מה שדוד חואן אמר…'מכונת ההרג שלך'…בבוקר קמתי וראיתי את דוד פדריקו יושב על הכורסא הגדולה שלו בצבע בז' ומסתכל עליי…
"בוקר טוב"
"זה נכון מה ששמעתי?זה מה שאתה רוצה להפוך אותי?" פניו נהפכו להבעה כועסת…
"שמעת את השיחה?"הוא קם והתחיל להתקדם אליי "אתה תעשה מה שאני אגיד לך לעשות! במשך חודש שלם אני נתתי לך חלק בקורת הבית שלי,האכלתי אותך במאכלים שאפילו בסעודת יום ההולדת שלך לא היית מקבל,לקחתי אותך תחת חסותי ואתה בכלל מעז לצטט לי?נער עלוב שכמותך..אם לא אני היית ממשיך לישון בבית הרעוע הזה עם העכברים" הוא נתן לי את הסטירה הכי חזקה שאי פעם נתנו לי אבל שגרמה לי להיות עיוור מכעס….

וכך זה נהפך להיות..הייתי 'עקרב שחור' כבר בגיל 16..דוד פדריקו היה משתמש בי כל הזמן כדי לעשות דברים שבחלומות הכי גרועים שלי לא הייתי עושה…להפריד ילדים מהאבהות שלהם,להרביץ לאנשים חסרי ישע ולהראות להם תמונות של הילדים שלהם ולגזור להם אותם בדיוק באמצע בצורה הכי אכזרית שיש….יום למחרת אני לא הייתי זוכר כמעט כלום כאב לי הראש כל כך שאפילו כדור לא היה עוזר ולכן את שאר הפרטים שאלתי את האנשים שהיו איתי…נהייתי נפוח יותר ממה שנער בן 16 אמור להיות..השרירים התחזקו והתחילו לתפוס צורה,הפנים התחילו להיות מרובעות יותר וגבריות גם…אבל רק המצפון נשאר כמו שהוא….