I.L.B
מקווה שתאהבו....

אהבה בסגנון ספרדי 4

I.L.B 20/03/2012 1131 צפיות 4 תגובות
מקווה שתאהבו....

"אין מצב..רוני אחותך?!" "רוני כבר נתת לה שם חיבה" "כן,טוב איתה אפשר להתחבר בקלות לא כמוך…" "איך את יודעת אולי יש לנו דברים משותפים?" מפה לשם השיחה התגלגלה ולמזלי הצלחתי להכניס לה את ה-MP4 לכיס של הפיג'מה מבלי שהיא תשים לב….
****************************************** שבוע אחרי ההגעה שלי לאקדמיה המנהל קרא לי לשיחה..והיא הלכה ככה..
"רוז חוארס" אמר המנהל תוך כדי שהוא משחק עם העט שלו… "קראתי את התיק שלך..ממש ילדה טובה ומצטיינת בלימודים" הוא אמר והסתכל לי ישירות בעיניים במבט מלחיץ.. "אז מה הבעיה אדוני?" שאלתי אותו וחיוך קטן התפרס על פני… "את רוקדת Break dance נכון…" הוא שאל אותי למרות שכבר ידע את התשובה "כן..זה מין תחביב כזה..למה?אם מותר לי לשאול.." "את יודעת אין לנו הרבה רקדני Break danceבאקדמיה.." "ו…"שאלתי אותו מנסה עדיין להבין לאן הוא חותר.. "אני רוצה שתהיי בת זוגתו של דין מסיאס .. " "מה?למה?" שאלתי אותו כשקמתי בתנופה.. " אתם מתאימים אחד לשנייה ואני חושב שאתם תמצאו שפה משותפת..דרך ריקוד" הסתכלתי עליו המומה מזה שהוא חושב שדין ואני נתחבר נפלא… "לשניכם יש שפה משותפת שלא אני ועוד אלפי רקדנים מוכשרים מכל קצוות העולם לא יצליחו לפענח..אני רק רוצה לנצל את האלמנטים שהגורל הביא לי….ומי יודע אולי יש ביניכם באמת חיבור אמיתי? תביני רוז אתם יכולים ללמד אחד את השני..הוא ילמד אותך חוצפת הרחוב שהוא גדל בה ואת תלמדי אותו את הפיתוי הספרדי שאת גדלת בו…" "לא אמרת שהוא ספרדי?הרי הוא יכול ללמד את עצמו את ה 'פיתוי הספרדי'… " "רוזלין חוארס?" שמעתי קול בוסרי ונמוך,הסתובבתי לראות מי קרא לי וראיתי בן אדם לבוש בחליפת פסים שפם שחור מעל שפתו העליונה שמתחבר עם פאותיו,גובה בינוני,כהה ושמנמן.. "כן…" אמרתי ועל פניי עלה מבט שואל.. "שלום,שמי הוא פדריקו,פדריקו מסיאס אני…דוד של דמאריו.." הוא אמר וחיך קטן עלה על פניו.. "מי?" שאלתי אותו במבט שואל..העברתי את מבטי אל המנהל ושאלתי אותו "על מי הוא מדבר?"," דין,השם המלא שלו זה דמאריו דין מסיאס..וזה דוד שלו פדריקו מסיאס.." "אהה שלום אדוני" וקמתי לקראתו לחצתי את ידו,שמרתי קשר עין עם הרצפה כאות כבוד לבן אדם מבוגר יותר..המנהג הזה די ישן אבל במשפחה שלי נוהגים לשמור על מנהגים ישנים 'ואף להעביר אותם בכל דור' ודור… "שלום לך גברתי הצעירה.."הוא אמר עם חיוך "שמך הוא רוזלין נכון?" הוא שאל אותי ועזב את אחיזתו בידי.. "כן,אדוני.." "מר מסיאס התעקש שבפרויקט הזה בת זוגתו של אחיינו תהיה ספרדייה..הוא הגיע לפגישה לפני יומיים וביקש זאת..אחרי שגילה שתלמידה ספרדייה הגיעה לאקדמיה"
החזרתי את מבטי אל האדון וחייכתי חיוך מבולבל "רגע..זה אומר ש…אתם רוצים לומר לי ש…" "רוזלין..אם אני לא טועה משפחתך ואת נוהגים לשמר מנהגים ישנים,נכון?.." "כן אבל אדוני אני עדיין לא מבינה מה אני קשורה?" "אמרי לי בבקשה..האם את מכירה את המנהג שאומר שלכל בנאדם מגיעה הזדמנות שנייה?" "אדוני..גם בחלק נכבד מאוד בארצות הברית המנהג הזה קיים" "אהה..טוב העיקר שהבנתם את מה שאני מנסה להעביר.." הוא הסתכל במבט מבולבל על המנהל ועליי וחייך "אז…זה כן?" אחרי מחשבה רבה החלטי להסכים..אין לי מושג למה אבל זה הרגיש לי נכון.."זה כן"
***************************************** ישבתי במשרד המנהל ללא תעסוקה..יושב ולא מדבר עד שהמנהל התחיל את השיחה.."דין אני יעשה את זה קצר ולעניין..בת הזוג החדשה שלך תהיה רוזלין חוארס" "מה?למה?" אמרתי והרמתי את הקול עד שהמזכירה יכלה לשמוע אותי מבעד לדל העץ העבה.. "זה לא שעשית משהו פשוט..אני חושב שהחיבור שלך איתה יהיה טוב יותר..","אתה חושב ככה או שהוא חושב ככה?" שאלתי אותו מסובב את הראש חצי סיבוב כדי לראות את הדלת נפתחת.. "דמאריו.. " שמעתי את הקול העבה והבוסרי הזה עם המבטא הספרדי הכבד.. "מה אתה עושה פה?"שאלתי אותו ונשארתי יושב על הכיסא.. "באתי לעזור לך…" , "אני לא צריך את העזרה שלך אתה לא מבין?אני גדלתי רוב החיים שלי בשכונות מצוקה ולעולם לא ביקשתי את עזרתך..למה נראה לך שדווקא עכשיו אני אבקש?" שאלתי אותו בניסיונות ללא הצלחה לא להיזכר במה שקרה אז..בלילות הארוכים שבהם הרגשתי כמו מכונת הרג..לא היה לי רגשות רק כעס מילא אותי ועזר לי להתקדם..סובבתי את מבטי אליו והסתכלתי עליו במבט שונא.. "אני אשאיר אתכם לבד" המנהל אמר והסתובב ללכת..הוא יצא מהדלת ואז הרגשתי שאני יכול להגיד לו פעם ראשונה מה אני חושב עליו בלי לפחד שיום למחרת אני אקום מוקדם בבוקר מנסה להימלט מהמשטרה על מה שעשיתי לילה קודם.. "דמאריו…" הוא אמר מנסה להישמע דואג… "שלא תעז לקרוא לי ככה!" צעקתי והעפתי את הכיסא שישבתי עליו "רק בנאדם אחד יכול לקרוא לי ככה…והוא התחיל דף חדש..שלא כולל אותי" אמרתי לו מתאפק לו להוציא לפגוע באף אחד… "דין,שלא תעז לחשוב ככה..אבא שלך תמיד יישאר אבא שלך!" הוא אמר לי והבעה כועסת עלתה על פניו "זה לא מה שאתה חשבת נכון? ניסית לתפוס את המקום שלו מהר מאוד אהה..אולי מהר מידי..אתה לא קולט אתה ניצלת אותי והרסת לי את החיים..ובגלל זה את מתחיל דף חדש..רחוק ממך רחוק מכולם!" את ארבע המילים האחרונות אני צעקתי שכולם ישמעו… "דין,אני מצטער..אני ניצלתי את הכעס שלך למטרות רעות..אני הכנסתי אותך למקום שלא קל לצאת ממנו..אני שלחתי אותך לפגוע באזרחים תמימים והעמדתי אותך במצבים שאני לא רוצה אפילו לחשוב עליהם..אבל הצלחת לצאת מהם..הצלחת לצאת מכל הבלגן שהכנסתי אותך..ורק רציתי שתדע שאני הפסקתי עם זה..אני רוצה מעכשיו לעזור לך ולתמוך בך..להראות לך שאני השתנתי..אני אוהב אותך כמו בן ואני לעולם לא אחזור על הטעות האיומה שעשיתי..


תגובות (4)

ווואו ממש מעניין :) תמשיכי :)

20/03/2012 13:54

יפהפה כתיבה מושלמת מצטרפת לדעתה של רותם ומבקשת כי תמשיכי תודה רבה וערב מקסים ממני באהבה בקי ♥♥3

20/03/2012 14:03

תממשיכיייי ((:

20/03/2012 14:53

תמישכייי ♥

21/03/2012 06:58
55 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך