אהבה בסגנון ספרדי המשך 2

נקודת מבט של רוז:
"חגורה?" שמעתי את דין שואל אותי כשנכנסתי לאוטו "יש!" צעקתי וחגרתי את עצמי "מצטערת" סיננתי ונפלתי קלות במושב "אני אוהב אותך" הוא אמר בלי קשר לסיטואציה "גם אני" חייכתי אליו והרגשתי את הקליפס שמאחורה משתחרר "אז נזוז?" שאלתי אותו והוא היה נראה כאילו התעורר מחלום "יאללה,איזה פיצרייה?" הוא שאל אותי ואני פתחתי את הרוכסן של התיק והתחלתי לחפש את הפתק "ליפסטיק,לא..מערכת שעות,לא..פתק מקומט,לא..כרטיס ספרייה,לא..רגע..פתק מקומט.. " מלמלתי לעצמי כשראשי חפור בתוך התיק "הנה זה!" צעקתי והוצאתי את הפתק "הבהלתי אותך?" שאלתי בהתגרות את דין "לא.." הוא הכחיש ושנינו צחקנו ביחד "פיצריית הלטינו" חייכתי אליו והנחתי את התיק מתחת למושב והסתמסתי
עם ורוניקה..
"איפה את?"
"עם דין למה?"
"לא נכון! חח שכל,איפה אתם נמצאים"
"אהה חח בדרך לפיצריית הלטינו לחפש לי עבודה"
"עבודה..למה את צריכה עבודה?"
"כדי להשיג כסף ורוניקה..זאת דרך החיים"
"חח משעמם לי..בא לי לדוג באקווריום"
"חח תרגישי חופשי..גם ככה נראה לי שהם מתו :\ "
"חח הם מתו?? חשבתי שהם יושנים.."
~כעבור כמה דקות~
"רוז?"
"הלו?? את שם?"
~כעבור חצי שעה~
"רוז את חיה?"
נקודת מבט של הסופרת:
דין ישב על הספסלים שבמחלקה שבור,מוטרד,ההרגשה שכל העולם חרב עליו לא עזבה ואפילו לרגע "רוזלין חוארס?" הרופא יצא מן החדר של רוז לאחר כמה שעות "היא בסדר? היא תחיה?" דין שאל עם עיניים מלאות דמעות ותקווה אחרונה "אני מצטער" הרופא אמר והלך מן המקום משאיר את דין המום
(nickelback-far away)
"רוז.." הוא קרא בשמה בפעם אחרונה ותוך כמה שניות מעיניו נפלו דמעות כואבות "לא!" הוא צעק והפיל את הכיסאות שהיו מחוברים לקיר "לא.." הוא מלמל לעצמו ונפל על הרצפה "רוז! אל תשאירי אותי פה לבד!" הוא צעק בכעס "רוז..בבקשה.." הוא נשען לקיר מנסה לעכל את החדשות הנוראיות שספג בזה הרגע "חשבתי שאת אוהבת אותי..שנהיה ביחד לנצח..למה? למה רוז? למה?!" הוא הניח את ראשו בידיו ובכה..במשך שעה שלמה הוא רק בכה,בכה על רוז,על האהבה שמתה,על החיים שלו בלעדיה,על כל הרגשות שהיא גרמה לו רק מלהסתכל עליה "רוז.." הוא בהה בקיר ומלמל את שמה בפעם העשירית "אל תדאגי..אני לא אעשה דברים שלא רצית שאעשה..אני אשתנה,אני מבטיח לך! אני אגשים את החלום של שנינו..אני נשבע לך.." דמעה קטנה נפלה על לחיו,הדמעה האחרונה הוא קם על רגליו והלך בקושי אל מחוץ בית החולים "אני אוהב אותך" הוא הסתכל לשמיים והוציא את הפלאפון שלו מהכיס האחורי "דין! איפה אתה! הכל בסדר?" הוא שמע את דייגו מהקו השני של הפלאפון "אני צריך שתעזור לי.." דין מלמל והסתכל עוד הפעם על השמיים "בטח במה?" דייגו שאל אותו ודין המשיך להסתכל לשמיים וענה "לגרום לרוז להיות מאושרת.." הוא מלמל והמשיך "אני מחוץ לבית החולים..אני צריך שתבוא לקחת אותי" דין עבר את מעבר החצייה והתחיל ללכת ברחוב "מה? דין הכל בסדר? רוז בסדר?" דייגו שאל כמה שאלות ברצף "אני מחכה" דין אמר וסגר את הפלאפון כשנעמד אל מול מבנה ענקי "שלום" הוא נכנס עם כל החבלות שעל פרצופו ונעמד אל מול האישה הצעירה שישבה אל מולו "אני צריך הלוואה של 20,000 דולר" הוא אמר לה והסתכל אל זוג עיניה "וואו! זאת הלוואה די גדולה..מותר לשאול במה תבזבז את כל הכסף?" היא שאלה אותו וחייכה חיוך לבן "להקליט את הדמו הראשון שלי.." הוא לא הסיר את מבטו מעיניה "אוקיי..מה שמך?" היא שאלה את דין והתחילה להקליד במחשב "דין מסיאס" הוא ענה לה "אוקיי דין מסיאס..איך תקרא לשיר?" היא שאלה בהתלהבות "רוזלין פלאוור" הוא ענה לה בקור והדמעות עמדו להתפרץ החוצה..
"דין!" דייגו יצא מן המכונית שהחנה ליד הבנק "הכל בסדר?" דייגו נתן חיבוק לדין אך הוא לא חיבק בחזרה "מה קרה?" דייגו שאל בזהירות "היא הלכה..היא עזבה אותי.." דין דיבר ברעד "דין.." דייגו מלמל וחיבק את חברו "אני מצטער.." הוא אמר כשנפרדו "אני אגשים לה את המשאלות..חכה ותראה..אני אהבתי אותה! יכולתי למות למענה! ניסיתי להגן עליה ו..ניסיתי להגן עליה וכל זה..קרה באשמתי" דין הסתכל קדימה במבט אטום "אני אקדיש את כל החיים שלי,את כל העתיד שלי,הכל אני יעשה..רק למענה" דין עקף את דייגו והניח מזוודה שחורה במושב האחורי "מה זה?" דייגו שאל בסקרנות "20,000 דולר..לדמו הראשון שלי.." דין הסתכל במבט אטום על דייגו ופתח את דלת המכונית "אתה בא?" הוא שאל אותו ודייגו ההמום מיהר להיכנס למכונית גם..