אהבה בסגנון ספרדי המשך 9

"טוב..לינה מחכה לי במכונית.." הוא התחיל לומר כששמע צפירות "ואני חייב ללכת" הוא נשק לרוז ברפרוף ויצא מן החנות "ביי!" רוז קראה לו וטעמה מן הקצפת שעל הקאפקייקס שלה..
~כעבור שבוע~
"שלום" רוז הרימה את ראשה וראתה גבר בשנות ה-20 לחייו מחייך אליה "היי" היא חייכה חיוך קטן והורידה את ראשה בחזרה לדפים המפוזרים בכל השולחן "צריך עזרה?" רוז שאלה אותו שוב "כן..התואילי לבוא איתי רגע?" האיש מחק קלות את חיוכו אך עדיין נראה צל של שעשוע בעיניו "אני מצטערת אני לא יכולה..להתראות" רוז קמה ועברה על פניי האיש אך הוא היה מהיר מידי ותפס בידיה "אם את רק צורחת את יורה" הוא לחש לה והצמיד אקדח לגבה "עכשיו תחבקי אותו ונלך מאושרים למחוץ המסעדה" הוא התחיל לצחוק בקולניות ורוז אחריו עם דמעות הנאספות בעיניה "מה אתה רוצה?" היא מלמלה לו בקול כדי שהוא יישמע "לגמור עבודה שהשתבשה" הוא חייך בערמומיות ודחף אותה אל תוך רכב שחור גדול "מה?" רוז שנפלה אל תוכו שאלה לא מבינה "זאת היא.." האיש מלמל לצד המכונית וסגר את הדלת "מה לעזאזל?" היא שאלה את עצמה ואליה התקרבו שתי בחורים גדולים המכוונים אליה אקדח "לא..לא!" היא צרחה ועצמה את עיניה חזק "אני אומר לך אתה חייב להפסיק לעשן סיגריות!" היא שמעה מישהו אומר ופקחה עין אחת "אני יודע..אבל זה חזק ממני!" היא הייתה עדה לדו השיח שהתנהל בין שני הבחורים "היי" אחד מהם חייך לה "אוקיי מה לעזאזל קורא פה אנשים?" רוז צרחה וקמה באחת "תיזהרי.." אחד מין הבחורים קרא לה אך מאוחר מידי "גאד דאמיט! אני מאחרת לפאקינג פגישה!Por Dios!" רוז צעקה והסתכלה על שתי הבחורים שהסתכלו עלייה בשעשוע "מה?" היא שאלה וברגע האוטו נעצר והיא מעדה הצידה "אוקיי מה עכשיו? פו הדוב יבוא לי עם רובה ויאיים על חיי?" רוז שאלה בציניות וגלגלה את עיניה "רגע.." רוז מלמלה כשראתה בית ענקי מעוצב בסגנון פרסי ""בלי שאלות!" אחד הבחורים אמר מנסה להסוות את השעשוע שבנימתו "וואט אבר..רק תיזהרו על הבד! זה משי גאד!" רוז גלגלה את עיניה והתקדמה בהליכת דוגמנית אל עבר הבית "היי..אתה! מה לעזאזל אני עושה פה?" רוז התקדמה בריצה-הליכה אל עבר בחור גדול מימדים ושיער שמגיע לכתפיים "היי רוז.." האיש הסתובב והסתכל על רוז בחיוך "לא זוכרת אותי? זה אני..פביאן..כנראה אני צריך ליפול למזרקה כדי שתזהי אותי.." הוא הרצין את פניו והחיוך עלה על פניה של רוז "אהה פביאן..באמת לא זיהיתי אותך..גידלת שפם?" היא שאלה וצחקה "מצחיק מאוד..את בסכנה רוז.." פביאן חייך חיוך ציני והרצין את מבטו,כמו שרק פביאן יודע,והסתכל על רוז המבולבלת..
"לא"
"דין אתה חייב"
"לא"
"דין בבקשה.."
"לא"
"דין תפסיק לעשות בעיות.."
"לא"
"דין.."
"לא"
"דין!"
"קראת לי?" דין הסתובב עם מבט תחמני על פניו בעודו מדבר בפלאפון "כן..אנחנו צריכים ללכת למסיבת היום הולדת שלך.." טון טון חייך חיוך מאולץ מכעס והמשיך "הנה החליפה שלך.." הוא הצביע באצבעו על הספה שעליה מונחת חליפת טוקסידו והמשיך הקיש במהירות בפלאפון "אני לא.לובש את זה" דין אמר והמשיך לדבר בפלאפון "כן אחי! אבל הרמיקס שעשו לה היה גרוע!" הוא קרא אל תוך הפלאפון וטייל בחדר "זה מה שמריאנה בחרה לך.." טון טון אמר שקוע בפלאפון שאל תוך החדר נכנסו שתי בחורים עם מזוודת כסף אצל בחור אחד ותיק אצל השני "ואתם הם.." דין שאל וטון טון ענה לו באדישות "המאפרים והמעצבי שיער.." הוא חייך אל דין בתחמנות והכניס את הפלאפון לכיס "זה יהיה מעניין.." הוא מלמל ושילב את ידיו כששתי הבחורים מתקרבים אל דין המפוחד בחיוך מטריד "אמא.." הוא צייץ בקול גבוה ורץ אל עבר הקיר שהיה מאחוריו "דין!" טון טון צעק ודין עלה על הקיר ובקלות השתחל אל מחוץ החלון "וואט דה פאק..?" טון טון מלמל בעוד שתי האנשים עם פה פתוח בהפתעה "טוב..אתלטי הוא כן.." טון טון חייך והמשיך להסתכל על הקיר "זה לא פארקור?" אחד מהם שאל את השני שהסתכל עליו לא יודע..
(The script ft. Will.i.am- Hall of fame)
דין הלך במורד הרחוב בהבעת פנים קרה בעודו חובש את הכובע קפוצ'ון על ראשו,חושב על חייו,על מה שנהפך..הוא אף פעם לא בחר בסגנון החיים הזה סגנון החיים הזה בחר בו..הוא הצטער על הרגע הזה שנתן לורוניקה לטוס לניו יורק..היא הייתה הדבר האחרון שהצליח להשאיר את רגליו על האדמה,בלי ששם לב הוא הגיע אל סמטה חשוכה ונעצר בפתאומיות..הוא הרים את ראשו והסתכל בעיון על כל פרט ופרט שם..מהמדרגות החלודות שהשתחלו מלמעלה עד לקיר הלבנים הסדוק שחסם את הסמטה בחציה "למה נהפכת?" הוא שאל את עצמו והתקדם אל עבר פח האשפה הגדול שהיה ממוקם שם "לא יכול להיות.." הוא מלמל לעצמו והזיז את הפח אשפה באותה קלות שהייתה לו פעם ולעיניו נגלתה דלת מתכת..ידו נגעה בידית החלודה וכשפתחה אותה נשמעה חריקה קלה … "זה אני לוק!!"… "מה אתה עושה פה?"..דין יכל לשמוע את השיחה שלו ושל לוק בקיר שמאחוריו..את החלונות עם הסורגים שהזכירו מסדרון של כלא,הוא נכנס אל תוך המסדרון עד שהרגיש את הרצפה רועדת "מה לעזאזל?" הוא שאל מבולבל כשהמשיך "אין מצב.." הוא מלמל לעצמו כשפתח את הדלת המובילה לסטודיו וראה את דייגו ולוק מחייכים מאוזן לאוזן כשמאחוריהם נערך שיעור ריקוד "מה? אתם..איך? מה?" הוא שאל לא מבין את חבריו המחויכים "אחי..כמה שחשבתי שהקליטה שלך איטית..אף פעם לא חשבתי שהיא עד כדי כך איטית!" דייגו צחק ולוק המשיך "חמש שנים דין? חמש שנים לקח לך להבין שהדמות הזאת היא לא מי שאתה? היא לא דין מסיאס..הרקדן ברייקדאנס השחצן שגורם לכל הבנות לעשות הכל כדי שישים לב אליהן.." לוק חייך ובא לחבק את דין המופתע "אתם.." דין צחק וחיבק את חבריו "למה לא אמרתם לי?" דין שאל בחיוך רחב "ידענו שמריאנה תגרום לך להבין את זה.." דייגו צחק ולוק אחריו "אז אתם הפקרתם אותי בידי מריאנה? זה לא אמור להיות..לא מפקירים חבר בשטח?!" דין כעס ולאחר מכן חייך "אני..כמה שאני מודה לכם שגרמתם לי להבין את זה אני פשוט..אני פשוט לא יכול..בגללי היא מתה" דין הוריד את ראשו והרימו במהירות "אני לא אוכל לסבול את זה שוב.." עיניו עמדו להתפרץ בדמעות אך הוא עצר אותו "דין.." דייגו החל לומר אך דין הסתכל עליו בשקט והלך מין הסטודיו "תראו..אני בר מזל שאתם חברים שלי אבל..אני פשוט לא יכול..מצטער.." הוא חייך בהתנצלות ויצא מן הסטודיו כשכל הזיכרונות והמחשבות שניסה להדחיק במשך חמש שנים עלו לו בבת אחת "דין..דין? דין..אני אוהבת אותך..דין.." קולה של רוז עלה לו לראש,הצחקוקים הביישנים שלה,החיוך התמים..דין החל בריצה ממושכת עד שנתקל באישה "פאק!" הוא שמע צרחה "אוי..אני אני נורא מצטער.." הוא מלמל בעודו עוזר לה לקום "זה בסדר!" היא צרחה "אני..אני מצטער!" הוא צעק והמשיך לרוץ "את בסדר?" פביאן יצא מן החנות ועזר לרוז לקום "מה?כן.." היא קמה והחזיקה בקצוות חולצת המוכתמות "מי זה היה?" הוא שאל אותה כשהוא מסתכל לכיוון שהיא הסתכלה "אין לי מושג.." היא מלמלה ושניהם המשיכו ללכת..