אהבה בסגנון ספרדי המשך 10

"אז מה שאתם מבקשים ממני בעצם..זה להכין עוגה?" רוז שאלה לא מבינה "כן" פביאן ענה לה בפשטות "ובגלל זה הייתם צריכים אותי?" היא שאלה מנסה להבין "כן.." פביאן התעסק בניירת שעל השולחן והפנה את גבו אל רוז "וואו!" היא קמה בהלם ופנתה לצאת מן הדלת כשלפתע הדף חזק הפיל אותה לאחור "מה לעזאזל?" היא שאלה את עצמה שוכבת על הרצפה "תתחבאי מאחורי השולחן!" פביאן צעק לה והוציא רובה מכיסו "אם אתה מתעקש.." היא זחלה אל מאחורי השולחן בעוד ניירות וחלקי קיר גבס עפים לכל עבר כשלפתע נשמע שקט "פביאן?" רוז מלמלה בשקט כשהוציאה את ראשה לרגע "פביאן.." היא הסתכלה על גופתו של פביאן נחה על הרצפה ועיניה של רוז החלו להתמלאות דמעות
"Dónde está esa perra?" (איפה הכלבה הזאת?)
"Usted debe preguntarle antes de soplar el cráneo!" (היית צריך לשאול אותו לפני שפוצצת לו את הגולגולת!)
"Él nos ha traicionado .. se lo merecía" (הוא בגד בנו..זה הגיע לו)
"Vamos .. tenemos que recorrer antes de que la policía viene aquí" (בוא..אנחנו צריכים ללכת לפני שהמשטרה תבוא לפה)
רוז עצרה נשימתה כל השיחה ולאחר מכן הרגישה בנוח לנשום ולבכות **לכי מכאן! את הרי יודעת האם תישארי פה הם יחזרו לרדוף אותך! רוצי..עכשיו!** רוז קמה על רגליה הרועדות ובאה לצאת מן הדלת כשעצרה והסתובבה אל גופתו של פביאן "אני מצטערת.." היא מלמלה ודמעה נפלה על שיערו של פביאן "היא שמעה את הסירנות של המשטרה ויצאה מן הדלת האחורית בריצה **oh my fucking god!** רוז חזרה על המשפט הזה שוב ושוב עד שהגיעה לסמטה חשוכה מחכה שהניידות יעברו "אוי אלוהים.." היא נשמה בכבדות ונשענה על הקיר שמאחוריה ועצמה את עיניה בכדי להירגע "פאק!" היא שמעה מישהו צועק וקמה בבהלה "את בסדר?" היא ראתה שתי גברים שלבושים בהתאם לסגנון של ניו יורק..אוזניות גדולות על עורפם ונעליים מצוחצחות..סגנון שהזכיר לרוז את חייה באקדמיה "כן..כן.." היא חייכה בנימוס ובאה ללכת "רוז?" היא שמעה את אחד הגברים מלמל והסתובבה אליו "איך..איך אתה יודע..את השם שלי?" היא שאלה לא מבינה "רוז..רוזלין חוארס?!" הוא שאל בהלם "כן.." היא עיקמה את פניה באי הבנה ולפני שהיא שמה לב שתי הבחורים קפצו עליה בחיבוק עוטף "וואט דה פאק?" היא שאלה דוחפת אותם מעליה "זה אנחנו.." לוק קירב את פניו אל פניה "באמת אחי? זה אנחנו? חמש שנים לא התראינו!" דייגו נתן לו מכה על הכתף ופנה לרוז "לוק ודייגו.." הוא אמר בזהירות בזמן שרוז ניסתה לזכור אותם "אני מצטערת.." היא מלמלה כשראתה את פרצופו של דייגו מחכה בציפייה "א..אני צריכה ללכת.." היא חייכה בנימוס והלכה מן המקום "אוקיי..כן לא זה בסדר..כנראה התבלבלנו" דייגו קרא מאחורי רוז באכזבה "רגע.." רוז מלמלה לעצמה ועצרה במקום "המקום הזה.." היא התקרבה אל פח אשפה ענקי "איך..מ..מה?" היא החלה למלמל ולפני ששמה לב התעלפה..
"בוקר אור עלמתי!" רוז פקחה את עיניה ברפרוף ופרצופו של אחד הגברים נגלה לעיניה "לוק!" היא שמע את את הגבר השני צועק ונצמדה אל הקיר שמאחוריה "את בסדר?" הוא שאל אותה בחיוך כשרוז הסתכלה סביבה וראתה חדר מפואר שנראה לקוח ממגזין "היי..את בסדר? כואב לך הראש? להזמין רופא?" דייגו שאל וחייך חיוך קטן "טוב..אז מה את אומרת? שנטפל לך בפצע?" הוא שאל את רוז לאחר שלא ענתה לו "מה?" היא מלמלה ונגעה במצחה "זה בסדר..לא רציתי להעיר אותך אז חיכיתי שתקומי..אל תדאגי זה לא יכאב" הוא חייך ונגע בעדינות בפצע הפתוח שלה "אז..איך קוראים לך?" דייגו שאל בנחמדות "אוקיי..נעבור לשאלה הבאה..מאיפה את?" הוא שאל את רוז שוב "מפה..קליפורניה" היא מלמלה בשקט "לוק תביא את היוד משם!" דייגו צעק ללוק והצביע על בקבוק היוד הצהוב שנמצא מעל השידה "וואו.." רוז הסתכלה על הקעקוע המתפרס על זרועו "כן.." הוא צחק בעצבנות "אתה לא חושב להמשיך אותו?" רוז שאלה וחייכה חיוך קטן "לא זה..זה מין פאזל כזה..אני וחברים שלי עשינו" הוא צחק וקם מין המיטה "רק חסר את השלישי" הוא חייך כשחשף את זרועו והצמידה אל זרועו של לוק "מי אלה ורוניקה ונלי?" היא שאלה בחיוך כשדייגו ישב על המיטה בחזרה "ורוניקה היא האהבה הראשונה שלי ונלי של לוק.." הוא שם קצת יוד בצמר גפן והצמיד למצחה של רוז "ומה כתוב על החבר השלישי?" היא שאלה בשעשוע "רוז..רוזלין.." דייגו חייך בעצבנות ותפח קלות על מצחה הפצוע של רוז "רוז?" היא שלאה בתדהמה "כן.." הוא שם לה תחבושת וחייך "וואו" היא קראה ועברה לישיבה על המיטה "למה וואו?" דייגו שאל וסידר את הכל בחזרה אל ערכת העזרה הראשונה "גם לי קוראים רוז.." היא צחקה בעצבנות וקמה מן המיטה "באמת?" דייגו קם אחריה "כן.." היא התכופפה ולקחה את נעליה "מה את עושה?" הוא שאלה מקטין את חיוכו באי הבנה "תודה על הכל באמת..אבל אני צריכה ללכת.." היא חייכה ופנתה לכיוון הדלת "רגע" דייגו חסם את דרכה והמשיך "אני בטוח שההורים שלך בטח משתגעים מדאגה! אבל..מה דעתך שנצא לארוחת צהריים? תוכלי לפגוש את החבר השלישי.." הוא חייך "כן! תבואי!" לוק הצטרף אליו כשקצף גילוח מרוח על פניו "לא תודה..אני צריכה לחזור לחנות שלי" רוז חייכה בהכרת תודה ויצאה מן החדר "אוי סליחה.." רוז נתקלה במישהו ונעליה נפלו ארצה "היי" היא עיוותה את פניה בבלבול כשראתה את האיש שכובע הקפוצ'ון מכסה את פניו "את בסדר?" קול גברי נשמע בעוד פרצופו מסתכל במסדרון "כן.." היא הרימה את נעליה והלכה..וכך גם האיש..
"היי" דייגו התהלך בחדר "פביאן מת" דין הוריד את הכובע מפניו והתקרב אל החלון "מה?" דייגו שאל לא מבין כשלוק יצא מן המקלחת במהרה "מה?" לוק שאל גם "כן..המשטרה הרגע בישרה לי את החדשות..הם אומרים שזה היה שוד אבל..קשה לי להאמין.." דין הסתכל הריקנות על השולחן כשידיו מכונסות בכיסי הקפוצ'ון "וזה למה?" דייגו שאל וקטע את בהייתו על השולחן "כי פביאן כבר פרש מהארגון.." דין הסתובב בחדר בבלבול "ו..הוא עבר לצד השני..הוא נהיה שוטר" דין הסתכל על דייגו ולוק והמשיכו "דוד שלי כבר לא המנהל של הארגון ואין לי מושג מי יירש אותו..אבל מה שבטוח..הוא יסודי" דין ישב על המיטה "מסקנה.." הוא החל לומר כשהוא משלב את ידיו ומעביר את מבטיו בין דייגו ולוק "נוסעים לספרד.." הוא חייך חיוך קטן "אתה בטוח?" דייגו שאל "כן..הבנאדם הזה גידל אותי..ומי שרצח אותו..יישלם"