אהבה במחנה קיץ ~ פרק 4

"מותר לי לשאול שאלה?"
"כן"
"אתה לא חייב לענות" הסברתי.
"תשאלי" צחקק.
"בן כמה אתה?" חייכתי.
"23" ענה.
"אה.."
"ואת?" התעניין.
"15 וחצי, בקרוב 16" חייכתי.
"ומה הביא אותך למחנה קיץ?" שאל.
"אתה יודע.. אני אוהבת אתגרים. אחי התאום, חברו הטוב ביותר וחברתי הטובה ביותר גם כן פה, החלטנו ללכת כולנו. כזאת אני, אוהבת אתגרים, משימות, פעילויות, דברים לא צפויים. אני אוהבת להתמודד עם בעיות.." אמרתי אך לא סיימתי לדבר והוא השלים אותי: ".. כי זה מחשל". הסתכלתי עליו במבט שמתענין, שמנסה לנחש מהן המחשבות שלו עכשיו. כ"כ התעניינתי בו, רציתי לדעת עליו עוד ועוד.
"ואתה? מה הביא אותך באמצע החיים לחודשיים שלמים להדריך ילדים במחנה קיץ בלונדון?" שאלתי.
"בדיוק כמוך. אלה הם החיים שלי, אתגרים" אמר.
"תספר לי קצת על עצמך" ביקשתי.
"אין מה לספר כל כך האמת.. אמא ואבא שלי התגרשו כשאחי נולד, ואני הייתי בת 10. אבא שלי עבר לקנדה ואמא שלי נשארה לטפל בי ובאחי. היו לי חיים די טובים אני חושב, אמא שלי לימדה אותי המון. היא המודל לחיקוי שלי- היא זאת אני, פשוט אחד לאחד" אמר.
"אז היא בטח ממש יפה.. וממש נחמדה.." חייכתי.
הוא הסתכל עליי וחייך גם הוא. לאחר מכן המשיך,
"עברתי צבא, והחלטתי שאני רוצה לעשות משהו שונה בחיים. שנה שעברה עברתי קורס של חודשיים, בקיץ כמובן, פה בלונדון והשנה התחלתי עם ההדרכה פה במחנה, בעצם אתם הקבוצה הראשונה שאותה אני מדריך- טכנית. אממ מה עוד.. ? זהו" חייך.
"חיים מעניינים" צחקתי.
"בקושי חוויתי חצי מהם, מה ציפית?"
"לא יודעת. הרושם הראשוני שלי אלייך היה שאתה נראה אדם שעבר המון חוויות בחיים"
"רושם ראשוני לרוב מוטעה, את יודעת? הרושם הראשוני שקיבלתי ממך שאת נראית כמו ילדה שהולכת לעשות לי את החיים קשים במחנה. עכשיו התברר לי שאת ילדה נורא חמודה, כיף לדבר איתך ונראה לי שנסתדר די מעולה" חייך.
"גם אני חושבת.." אמרתי.
"טוב הגיע הזמן ללכת לישון" אמר ונעמד. הוא עזר לי לקום ובמשך כמה שניות הסתכלנו אחד על השנייה.
"יאללה" אמר והתחלנו ללכת.
לפתע….
קפאתי במקום. חשבתי שאני מדמיינת..
"קים..? קים קרה משהו?" שאל לירון בבהלה.
לפתע לירון סובב את ראשו וראה בדיוק את מה שעיניי ראו.
דור ועדן.. עדן ודור.. מול העיניים שלי.. מתנשקים!
לירון הסתכל עליי וראה שהדמעות עומדות לפרוץ, הוא חיבק אותי חזק בלי לשאול דבר.
"אני מכיר את המבט ואת ההרגשה, תנסי להתעלם. בואי.." אמר.
לא יכולתי לזוז ממקומי.
"קים.. בואי.." ניסה להזיז אותי. כשראה שאני פשוט קפואה במקום, הוא החל להתקדם לכיוונם של דור ועדן.
"הופה הופה, מה נסגר פה?! לחדרים, מיד! לפני שאני מדווח למנהל!" אמר.
דור קם והסתכל עליי. הוא היה נראה מבוהל ורציתי רק לקבור את עצמי באדמה.
"מה היא עושה פה.. ? למה לה אתה לא אומר?!?!" התעצבנה עדן.
"אני לא חייב לך דין וחשבון, חצופה שכמותך! לחדרים מיד!" אמר ונתן דחיפה קטנה לדור.
עדן הסתכלה עליי במבט מחריד והרגשתי שכל רגע אני מתמוטטת.
"את בסדר.. קרה משהו?" דור עבר לידי. הדמעות לא יכלו לחכות ולו שנייה, והן פרצו את החומה שהצבתי לעצמי לפני הנסיעה לפה. הבטחתי להיות חזקה, ואני לא עומדת בזה..
"לחדר!" צעק לירון.
"אני ידבר איתך מחר.." אמר דור והלך. ביני ובין דור לא היה קשר חזק במיוחד, אז לא הבנתי למה הוא מתעניין בשלומי בכלל. מה גם, לא רציתי אפילו להסתכל לו בעיניים.
לירון התקדם לכיווני וחיבק אותי חזק.
"הוא לא שווה אותך" אמר. הוא ליווה אותי לחדר ונתן לי נשיקת לילה טוב על הלחי.
"תדעי לך, שאני לא משקר. לא משנה איך ומה.. הוא לא שווה אותך! תלכי לישון, ומחר יום חדש. יהיה בסדר, לילה טוב בובה" אמר והלך. נכנסתי לחדר, מתה מהיום הזה שעבר עליי והלכתי לישון.

3 תגובות ממשיכה ❤️