אהבה בלתי אפשרית – פרק 8 + הודעה

הודעונת קטנה @#@$
אממ, אז אני יודעת, לא העלתי די הרבה ימים בגלל לחץ בלימודים… אז, עכשיו מצאתי לי זמן פנוי ואני כותבת פרק ממשממשממשממשממש ארוך. (לא ארוך של עשרים דקות אני לא crazy) אעמ ..
אה, כן.. בנובמבר… בערך תחילת חודש, אני טסה לתחרות באירופה אז.. אני לא אעלה. אבל , אני אעשה אחרי זה מרתון. (נראה לי. אם יהיה לי כוח. אולי. מי יודע.

פרק 8:

\"אני ענייה\" אמרתי בבושה. הייתה דממה. פשוט רציתי להיעלם באותו רגע.

\"עכשיו יש לי שאלה.\" אמרתי לו
\"מה?\" הוא ענה מסוקרן…
\"עכשיו כשאתה יודע שאני ענייה, זה ישנה את הגישה שלך אליי?\" שאלתי בחוצפה (?)
\"לא\" אמר \"יופי\" אמרתי..
\"זהו? גמרת עם שאלות?\" הוא צחק ושאל
\"האמת שלא…\" אמרתי וצחקתי.
\"נו, מה עכשיו?\" הוא שאל ונאנח
\"שמתי לב שאבא שלך לא פה אי…\" הוא קטע אותי
ואמר \"הוא נפטר..\" \"אויש\" אמרתי
הסתכלתי עליו והיה נראה שהוא עומד לבכות…
"מצטערת" אמרתי בכוונה לעודד אותו.
"זה בסדר" הוא אמר והזיל דמעה
לא ידעתי לעשות באותו רגע אז פשוט חיבקתי אותו.
לפתע נשמעו דפיקות חזקות על הדלת.. "דניאל" נשמע קול של נערה
השתחררנו מהר מהחיבוק והוא פתח את הדלת.
ראיתי נערה בגילי ממש יפה, דניאל נתן לה נשיקה בפה… הבנתי שזאת החברה שלו.
"תכירי זאת נועה" הוא אמר לה
"יופי" היא אמרה בחוצפה והלכה לסלון
"אני מחכה לך" היא אמרה בטון יותר רגוע.
"נראה לי שאני אלך… אני לא רוצה להפריע" אמרתי ויצאתי מהחדר
"חכי" הוא אמר ותפס בידי.
"מה?" אמרתי לו
"עוד לא למדנו… אני אגיד לה ללכת אוקיי?" הוא שאל
"בסדר" אמרתי ונאנחתי…
הוא ירד לסלון. שמעתי אותם מדברים אבל לא הבנתי כלכך מה הם אמרו…
פתאום שמעתי טריקה של דלת.
דניאל נכנס לחדר. "מה קרה שם?" שאלתי בלחץ
"כלום היא קצת עצבנית" הוא אמר בכעס.
"טוב, אז בוא נלמד" אמרתי וחייכתי אליו.
הוא חייך אליי בחזרה… טיפה הסמקתי ^^
למדנו בערך שעתיים.. אני עזרתי לו עם העברית והוא לי עם האנגלית. היה לנו ממש כיף. לי לפחות.
"דניאל?" שאלתי
"אה?" הוא אמר והסתכל עליי
"מי זאת שבאה לכאן?" שאלתי בביישנות…
"חברה שלי, קוראים לה ניקול…" הוא ענה לי.

מקווה שאהבתם :) יש לי קצת עומס אז לא אעלה פרק כל יום, כל כמה ימים.