אהבה בלתי אפשרית- פרק 7

הנשיקה הייתה מדהימה!
(זה העם הראשונה שלי- למי שלא הבין)
אנחנו קבענו שניפגש ביום חמישי הבא.

"ילדים! בואו כולם!" אמא ואבא קראו לכולם..
כולם באו, התיישבו ליד ההורים.
"דודה מלכה מתחתנת!" קרא אבא בקול וכולם צהלו.
דודה מלכה היא אחות של אמא, בת 26 ורק עכשיו התחתנה. והדתיים צריכים להתחתן מוקדם. (בגיל- 19, 20, 21, 22) ודודה מלכה לא מצאה מישהו, היא הלכה למלא שידוכים ולא מצאה. יום אחד סבתא השניה שלי הציאה לדודה מלכה מישהו ולבסוף הם התחתנו.
"אנחנו הולכים לחתונה ביום שלישי הבא." אמא חייכה.

כולם היו נרגשים, כולם התלבשו יפה מאוד לחתונה.
"ילדים! עלו למיניבוס!" קרא אבא לכולם.
אבא שלי עובד בהסעת ילדים, יש לו מיניבוס וזה גם האוטו שלנו כי אנחנו הרבה ילדים.
כולם נכנסו למיניבוס.
הגענו וראינו הרבה אנשים, לבושים בבגדים חגיגיים.
באנו לחופה, אמא הלכה לעמוד בחופה ליד אמא שלה, סבתא שלי. ואנחנו היינו בקהל.
"הרי את.." אמר בעלה לעתיד של דודה מלכה, דני "מקודשת לי.." המשיך "כדת משה וישראל"
ודני שבר את הכוס וכולם באו לברך אותם, היה כל- כך מרגש, סבתא אפילו בכתה!
בחופה היה בנים ובנות בנפרד. הסתכלתי על כולם ופתאום ראיתי את שי!
'מה הוא עושה פה?'
'יש מצב שהוא קרוב או רחוק משפחה שלי?' הרהרתי. רציתי לבוא אליו ולשאול אותו. אך לא יכולתי.
ניסיתי לסמן לו, לעשות משהו שהוא ישים לב אליי אך לשווא.
באתי לדודה מלכה כדי לברך אותה ואחרי זה ראתיי שהוא בא לברך את דני.
הוא סיים, ו'בטעות' נתקעתי בו. הוא הסתכל עליי וישר הבין.
הוא סימן לי 'איך ניפגש?'
ואני סימנתי לו 'בוא אחרי'
אמרתי לאמא שאני הולכת לנשום אויר כי קצת חנוק לי והלכתי לבחוץ ושי הלך מאחורי.
ראיתי כמה אנשים מוקרים אז החלטתי ללכת למקום רחוק יותר.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו.
"אני קרוב משפחה של דני.." אמר "ואת קרובת משפחה של מלכה?"
"כן" עניתי מופתעת
"וואי, אני כל כך שמח לראות אותך!" אמר ונשק לי בפה.
הופתעתי, הוא עשה זאת בהכי טבעיות שיש! כאילו שאנחנו כבר שנתיים ביחד!
"ממ..מה?" הופתעתי שהוא נשק לי.
"חשבתי שזה בסדר שאני אנשק אותך.." הוריד את ראשו.
"לא, זה בסדר!" אמרתי וחיקתי אותו "פשוט זה מוזר לי שאתה עושה את זה בטבעיות.
"אתה יודעת, את לא הראשונה שאני מנשק.."
"אני יודעת.. נראה לי.."
"אבל אותך אני הכי אוהב!" החזיק את הידיים שלי "ואיתך אני אתחתן!"
"אני שמחה שאני איתך!" חייכתי.
"טוב, כדאי שניכנס, לא?"
"כן,כן.." ונכנסנו, כמובן כל אחד בנפרד.

'חבל שלא יכלתי לרקוד איתו, חבל שהאולם הוא בהפרדה, נשים וגברים.' חשבתי לעצמי בחתונה.

-ההמשך יבוא-