אהבה בלתי אפשרית – פרק 6

השפלתי מבט והוא ראה אותי…

~ צלצול להפסקה ~

"אז מה? עכשיו כל הזמן תתרחק ממני?" אמרתי לדניאל.
"מה אתה רוצה?" הוא שאל בזילזול.
"מה אנחנו בכיתה ג'?" התעצבנתי…
"טוב טוב אימאלה איזה עצבנית" הוא אמר והתקרב בחזרה עם הכיסא.

~צלצול~

חזרנו לכיתות והכל היה רגיל, עד שקיבלנו ציונים למבחנים בעברית…
אני קיבלתי 95 ואז הסתכלתי למבחן של דניאל וראיתי שהוא קיבל 32…
"דניאל, אני רוצה לדבר איתך." המורה אמרה והתקרבה לשולחן שלנו.
"דברי" דניאל אמר
"תקשיב אי אפשר ככה. המקצוע היחיד שאתה טוב בו זה אנגלית, ואם לא תשתפר לפחות בעברית אתה תצטרך לעזוב את הפנימייה." היא אמרה ונשמעה מאוכזבת.
"אבל אני לא יכול… אין מי שיעזור לי." הוא אמר
"אז תצטרך לעזוב את הפנימייה." היא אמרה בקול עצוב. "אוףף" הוא מילמל. המורה חזרה לשולחן שלה..
"דניאל?" שאלתי בתמימות
"אה?" הוא אמר
"אתה רוצה שאני אעזור לך?" שאלתי
"מה?" הוא שאל מופתע
"כן אני יעזור לך. למה אתה כלכך מופתע?" אמרתי וצחקתי
"טוב… אם את כלכך רוצה שאני אשאר.." הוא אמר וקרץ לי
הסמקתי…
"דביל" אמרתי וצחקתי
"טוב.. ביום שישי, זאת אומרת מחר, כולם משתחררים לבתים שלהם לשישי שבת… אז רוצה להיפגש ביום שישי?" אמרתי מלאת ביטחון
"אוקיי, אצלי או אצלך?" הוא שאל
"אצלך" עניתי במהירות
אי אפשר אצלי… זה יהיה מביש אם הוא יראה איפה אני גרה, ישנה. הוא ירחם עליי ואני לא אוהבת שמרחמים עליי.
"טוב, מחר בחמש אצלי" הוא אמר וחייך אליי
" אוקיי " אמרתי והחזרתי לו חיוך.

מקווה שאהבתם :)