אהבה בלתי אפשרית- פרק 6

עבר יום,יומיים, שלושה, ולא שמעתי ממנו.
הרי לא החלפנו טלפונים, לא אמרתי לו איפה הוא גר והוא לא אמר לי. כי סבתא באה.
ואני לא יודעת איך אני אפגש איתו עוד.
עבר שבוע, שבועיים ולא התראנו.

יום אחד חזרתי מבית הספר וראיתי אותו! אבל הייתה בעיה- חזרתי עם חברה שלי מבית הספר והיא גם חרדייה אז אסור שהיא תראה אותי איתו.
שי הסתכל עליי, אני הסתכלתי עליו סמנתי לו שאני עם חברה ואסור שהיא תרראה אותי.
פתאום הוא התקרב, לא הבנתי מה הוא עושה.
"שלום בנות!" הוא בא."אתן מעוניינות לבוא לחנות החדשה שלנו בחצי השני של העיר, דיימונז?"
"לא תודה" חברתי ניסתה ללכת ממנו אבל הוא לא הרפה
"בדיוק בשעה 4 וחצי" הוא סימן לי "אנחנו ניפגש ברחוב 'שושן' ואני אסביר לכם איך החנות הוקמה, היא הוקמה שבוע בדיק אחרי שהשואה הסתיימה"
"סליחה, אנחנו לא מעוניינות!" כעסה חברתי ורצה איתי לעבר הבתים.
הבנתי את המסר, הוא סימן לי שניפגש ברחוב 'שושן' בארבע וחצי.
"ביי" אמרתי לחברתי ונכנסתי לבית.

"שלום," קראה אמא כשבאתי.
"היי, אמא" אמרתי לה וחיבקתי אותה. כרגיל, היא בישלה משהו. "מה את מכינה?"
"את המרק שאת אוהבת!" אמרה ואני חייכתי.
"בארבע וחצי אני הולכת לחברה, טוב?" שאלתי אותה
"איזו חברה?" שאלה אותי בחשדנות.
"אממ.. יונה,את לא מכירה אותה, היא די חדשה." שיקרתי.
"טוב, חמודה שלי " אמא אמרה והלכתי לחדרי.

בארבע וחצי יצאתי מביתי, ראיתי אותו, ברחוב 'שושן', הוא הביא לי משהו, זה בונבוניירה?
"שלום" חייך אליי.
"היי" חייכתי.
"זה בשבילך" הושיט לי את הבונבוניירה.
"תודה.." אמרתי לו בבישנות ולקחתי אותה
'וואי! שכחתי לקרוא למרים!' נזכרתי.
"בבקשה" אמר
"נצטרך לאכול את זה עכשיו כי אין מצב שאני אביא בונבוניירה מביקור אצל חברה" התבדחתי
"חחחח…" צחק "אז איפה עצרנו אתמול?"
"מה..מה?" הופתעתי.
"אה.. את.. לא רוצה.. ל.." גמגם
"אני כן..אבל…אנ.." הצטרפתי אליו לגמגומים.
שי חייך, אני גם.
"אה..את רוצה או לא?" שאל בבישנות.
"אממ.. טוב" אמרתי בהיסוס.
"אוקיי.." התקרב, אני אליו.
ו- נשיקה!!