אהבה בלתי אפשרית – פרק 4 + הודעה

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~אתמול אמרתי שאני אעלה פרק גם בערב, לא יכולתי… אני ישנתי אצל חברה אז עכשיו אני אעלה את הפרק.. מחר אני לא יודעת אם אני אעלה בערב.. אני הולכת ליום הולדת של חברה, מקסימום אני אעלה שני פרקים מחרתיים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"אין לך בגדים?" הוא שאל אבל לא עניתי.. אני המשכתי לבכות….

"נועה?" הוא אמר בקול רציני "אבל אל תגלה..!" אמרתי והמשכתי לבכות.
"ואיך חשבת שלא יגלו שאין לך בגדים?" הוא שאל מופתע.. "יש מדים" אמרתי.
הוא התקרב אליי וחיבק אותי חזק.. "להביא לך בגדים?" הוא שאל "לא.. זה בסדר" אמרתי
והשתחררתי מהחיבוק.
"לא חכי אני אביא לך.!" הוא הרים את קולו
"לא!! אני לא צריכה" התעצבנתי.
"את כן!"
"לא.. באמת. אבל תודה" אמרתי
"אני מביא לך…" הוא אמר.
"לא דניאל! אני לא צריכה את הטובות שלך" צעקתי. הייתה דממה בחדר. אני התחרטתי על מה שאמרתי.
"לא צריך" הוא אמר וטרק את הדלת.
אני לא אוהבת שמרחמים עליי. "שיט" מילמלתי לעצמי
נכנסתי למיטה ונרדמתי. "בוקר טוב…" עדי אמרה לי בחיוך
"בוקר.." השבתי לה.
"לא יצאת כל היום.. ולמה לא החלפת בגדים?" היא שאלה
"לא, סתם הייתי עייפה…" אמרתי לה. כמובן ששיקרתי.
"אה.." היא אמרה
"מתי יביאו לנו את המדים?" שאלתי
"רק בעוד חודש!" נעמה אמרה
"מה?\" אמרתי וראיתי רק חושך. "מה את מופתעת?" עדי ציחקקה
"לא סתם…" אמרתי
"יואוו איזו חולצה יפה!" מילמלתי כשראיתי את עדי מוציאה חולצה מהמזוודה
" בא לך אותה להיום?" היא שאלה.. "באמת?" שאלתי מופתעת.
"ברור.. הנה קחי…" היא אמרה
"יואוו תודה, תודה, תודה!!" צרחתי. אופסי.

יצאתי לבחוץ וראיתי שגם הבנים יוצאים.. \\\"עאלק אין לך בגדים\\\" שמעתי את דניאל
לוחש לי מאחור..
התעלמתי והמשכתי ללכת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ מקווה שאהבתם :)