אהבה בלתי אפשרית- פרק 3

עבר שבוע.
הוריי אמרו שאסור לי לצאת מהבית חוץ מבית הספר (האמת רק אבא אמר לי את זה)
"אבל אבא!" אמרי לו כשהם אבי אמר לי את זה.
"בלי אבל ובלי חבל!" אמר אבי קצת מרוגז "עשית מעשה לא טוב ואם עושים מעשה לא טוב מקבלים עונש! והעונש שלך הוא שאסור לך לצאת מהבית!"
"אוף…" אמרתי בשקט ונכנסתי לחדרי. זה היה יום שישי,יומים אחרי מה שקרה. אימי הייתה במטבח ובישלה עם מרים. רחל הייתה אצל חברה והבנים יצאו לבחוץ לשחק בכדור.
רק אני בחדר, עם המחשבות שלי.

ביום שלישי הברזתי מבית הספר, רק כדי להפגש עם שי (הבחור מהתאונה). אני באתי לבית החולים ופתאום אני רואה את אבא! איך שכחתי?! הוא בא לפגוש את אבא של חבר שלו מהבית כנסת.
מה אני אעשה?! לחזור לבית? ואז אמא תשאל אותי למה לא הלכתי לבית הספר. ואם אני אשאר אבא יראה אותי ואם אני אלך לבית הספר אז המורה תכעס עליי שאיחרתי. מה לעשות?!
הייתי בעננים ובנתיים אבא שם לב שבאתי, הוא ניגש אליי וכעס.
"מה את עושה פה? את צריכה להיות בבית הספר!" אמר ברוגז
"נכון.. אבל.. אמממ.. אני לא מוצאת את המחברת שלי ואמא אמרה שזה אצלך." שיקרתי.
"מה? אין לי פה מחברת!" אמר אבא
"היא אמרה ששמת את המחברת שלי בטעות בתיק." מלמלתי.
אבא בדק אצלו ולא מצא שום מחברת. "אין בתיק שלי מחברת!" אמר בכעס
"אמרתי לאמא! טוב אני אלך, ביי.." אמרתי ורצתי לכיוון היציאה.
חזרתי לבית "מה את עושה פה?" אמא שאלה כשראתה אותי.
"אממ.. אנני… אמממ.." גמגמתי
"ליאתוש, מה קרה?" שאלה וליטפה את פני
"את תכעסי כשאני אגיד לך מה קרה" הורדתי את ראשי.
"ספרי לי, ילדתי, ספרי." אמרה ברוך וברכות.
"אני הלכתי לבית החולים כדי לבקר את האופנוענים שנפגעו בתאונה והברזתי מבית הספר. ואני ראתי את אבא ואמרתי לו שאני לא מוצאת את המחברת שלי ושאת אמרת שהיא אצלו בתיק.." הסברתי.
"אויי… מה יהיה איתך, ילדה שלי?" נאנחה
"מה אני אעשה עכשיו?" התחלתי לבכות ואמא חיבקה אותי.
"את יודעת מה?! אני אשתף איתך פעולה אבל בתנאי שתבטיחי לי שאת לא הולכת יותר לביה"ח בלי לשאול אותי" אמרה אמא
"מה?! תודה תודה תודה תודה" נישקתי אותה
"את מבטיחה?" שאלה
"כן, כן!" אמרתי בשמחה
"יופי" אמרה וליטפה אותי

-ההמשך יבוא-