אהבה בלתי אפשרית- פרק 11

"ליאת?" ענה לפלאפון.
"כן, אני רוצה להגיד לך משהו…" אמרתי.
"רק אל תגידי לי שהתחרטת ושאת לא רוצה להתחתן.."
"לא, אני רוצה להתחתן,"
"אז מה רצית?"
"נכון שאתמול שאלת אותי מתי ניפגש שוב, ועניתי לך שבחתונה שלנו ניפגש, אז בא לך להפגש יותר מוקדם?" קצת חששתי.
"אממ.. אוקיי,איפה?" שאל
"אצלי, בבית, בארוחת שישי" עניתי.
"מה?" לא הבין.
"אני אלביש אותך כדתי ותבוא אליי ואני אציג אותך כבן דוד של חברה שלי והיא הכירה בנינו."
"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאל בחשש.
"סבתא שלי אמרה שאם לא נעשה זאת היא לא תהיה עדה בחתונה, אז אין לנו ברירה.."
"טוב, אבל אני לא יודע איך דתיים מתלבשים,"
"אני אלביש אותך מחר, ביום חמישי ותזכור איך הלבשתי אותך.."
"אוקיי, שיהיה, אבל תגידי למרים, אחותך שאני בא"
"בסדר, אז מחר נפגשים בתחנת האוטובוס שלידי ב-5, סבבה?"
"טוב, ביי" אמר וניתק.
'מה קורה לו?' הרהרתי 'הוא נהיה אדיש'

למחרת, ביום חמישי:
"אמא, אבא, וכולם יש לי משהו לספר לכם!" קראתי למשפחה והם באו.
"לפני שבועיים הכרתי מישהו דתי דרך חברתי, והוא ממש נחמד אז חשבתי להזין אותו לארוחת שישי"
"איך קוראים לבחור?"
"בן כמה הוא?"
"הוא חתיך?"
נשמעו שאלות מכל עבר.
"קוראים לו שי,הוא בן 17 וחצי, והוא די חתיך.." (עבר שנה)
"למה לא סיפרת לנו עליו לפני?" שאל אבי בחשדנות.
"כי.. כי לא הייתי בטוחה שאני רוצה אותו אבל עכשיו אני בטוחה ולכן אני אזמין אותו לפה, אז מותר?" עניתי בגמגום.
"מותר, בטח שמותר!" אמרה אמי.
"אז אני והוא קבענו היום בחמש, טוב?" שאלתי.
"רק שתיכם?" שאל אבי בחשדנות (שוב).
"לא, כמובן שלא. גם חברתי תהיה איתנו." עניתי.
"אווו.. אני מריח אהבה באויר…" אמר דניאל וצחק.
"שתוק, דניאל!" אמרתי לו וצחקנו שתינו.
"טוב, אני מסכים" אמר אבי.

"מרים," ניגשתי למרים מיד אחרי השיחה.
"מה?" הייתה אדישה.
"דיברתי על שי, החבר שלי, החילוני, בבקשה אל תספרי את זה להורים!" התחננתי.
"טוב," צחקה "אני לא אספר עליכם!"
"תודה! תודה!" נתתי לה נשיקה והלכתי.

למחרת בערב:
"יש תקתוק בדלת, בטח זה חבר של ליאת!" צעק יחזקאל.
"הוא שומע אותך!" ניגשתי לדלת.
"שלום" אמר שי כשפתחתי את הדלת. הוא היה עם כיפה, ומכנס שחור וחולצה לבנה. "אהה.. שבת שלום!" תיקן עצמו.
"שלום, אתה שי?" ניגשה מיד אמא לדלת.
"כן," חייך אליה.
"תיכנס.." נתתי לו להכנס לבית. הוא סרק קצת את הבית והתיישב בספה שבסלון.
"אז תגיד.. אתה דתי או חרדי?" שאל אבי ולקח אותו לשיחה.
"אממ.. אני דתי" ענה שי.
ואת המשך השיחה לא שמעתי.

עוד תקתוק, זה בטח סבתא.
רחלי נגשה לפתוח.
"סבתא!" צעקה רחלי וחיבקה את סבתא חזק.
"שבת שלום לכולם!" אמרה סבתא וחיפשה בעינייה את שי.
"אמא, אנא הכירי את שי, הוא מכרה של ליאת." אמר אבי.
"שבת שלום שי!" קרצה סבתא אליו.
"שבת שלום.." אמר לה.
"שבו בשולחן!" קראה אמא וכולם התיישבו.
"בורא פרי הגפן.." אמר אבי ובירך על הכול.
הגיע זמן נטילת ידיים, כל הבנים הולכים ליטול ידיים במטבח שצמוד לשולחן.
כל אחד בתורו בירך נטילת ידיים.
הגיע תורו של שי. "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם על נטילת ידיים.." גמגם וטעה בבירוך.
"לא ככה אומרים," אמר אבי.
"בני, אסור לדבר אחרי הנטילה" אמרה סבתא ואבא מיד שתק.
"אך לא ככה אומרים ברכת נטילה!" אמר דניאל. (לו היה מותר לדבר כי עוד לא נטל)
"נמאס לי!" שי הרים קולו. "אני לא דתי ולא חרדי! קשה לי להתחזות לחרדי כי אני לא כזה!"
אמר והלך. מיד רצתי אחרי.
"ליאת! ליאת!" נשמעו צעקות מהבית, אך המשכתי לרוץ אחריו.
"שי! שי! חכה שניה!" צעקתי אליו. והוא הפסיק לרוץ.
"מה?" צעק ונשף.
"אני מצטערת!" אמרתי לו
"גם אני מצטער.." אמר וחיבק אותי.
"אין לי לאן ללכת… אני לא יכולה לחזור לבית.." התחלתי לבכות.
"ליאתי, מתוקה שלי, אל תדאגי, בואי לגור אצלי.." הרגיע וליטף אותי.
"אין לי בגדים, אין לי כלום!" המשכתי לבכות,
"אני אקנה לך, בואי לביתי עכשיו!" אמר והלכנו אליו.
"עם מי אתה גר?" שאלתי אותו לאחר כמה דקות.
"עם חבר שלי, יהלי." אמר והשפיל ראשו.
"למה.. למה אתה לא גר עם הוריך?" שאלתי.
"אני.. ברחתי מביתי.." נשאר עם הראש כלפי מטה.
"זה בסדר, זה נשמע לי דווקא די קול לחיות בבית עם חבר.." ניסיתי לעודד אותו "ממתי אתה גר בלי ההורים שלך?"
"מלפני שנתיים.." אמר והרים את ראשו.
חיבקתי אותו והגענו לביתו.
זה היה בניין קטן וישן.
הגענו לביתו.
"יהלי?" קרא ליהלי אבל לא שמענו אותו.
"בטח הוא עם חברה שלו.." אמר לי שי והכניס אותי לביתו. "רוצה מים, מיץ?"
"לא, תודה" חייכתי.
זה היה בית עם שלוש חדרים ומטבח וסלון ביחד.
"בית נחמד מאוד.." ניסיתי להחמיא.
"תודה." חייך גם. "בא לך ללכת לאנשהו?"
"אממ.. לאן?" שאלתי.
"הי, שי" יהלי בא.
"תכיר, זאת ליאת." אמר שי ליהלי.
"הי, ליאת.." אמר יהלי והלך לחדרו.
"הוא נחמד מאוד.." צחקנו שנינו.

הלכנו לישון, אני ישנתי במיטה של שי ושי ישן במזרון.
"בוקר טוב," אמר שי ונשק לי במצח.
"מה השעה?" שאלתי אותו.
"שבע וחצי." אמר "אני הולך לעבודה, רוצה לבוא איתי?"
"אממ.. אוקיי…למסעדה?" שאלתי.
"כן." הנהן בראשו.

(תזכור: זה היה החופש הגדול וסיימתי את כיתה י"ב)

אחרי העבודה שלו הלכנו לרב ששי מכיר.
"שלום, הרב יוסף" אמר שי לרב.
"ברוכים הבאים!" אמר הרב בשמחה "הנך רוצה להכיר לי את הבחורה הנחמדה?"
"כן, זאת ליאת..חברה שלי, אשתי לעתיד." אמר שי.
"שלום." אמרתי לרב הוא צחק.
"שלום וברכה" אמר הרב וחייך "מה מעשיכם פה?"
"אנחנו רוצים להתחתן, ושאתה תהיה הרב שלנו.." אמר שי.
"טוב, בני כמה אתם?" שאל הרב.
"אני בן 17 וחצי, וליאת בת 17." אמר שי לרב.
"בסדר, מתי תתקיים החתונה, ואיפה?" שאל הרב.
"עוד שלוש ימים, ופה תתקיים החתונה." ענינו.
"אתם לא עושים חתונה גדולה?" שאל הרב.
"לא, אנחנו עושים חתונה קטנה עם 2 עדים ואתה." ענה שי.
"טוב, מי יהיו העדים?" שאל הרב.
"סבתא שלי, וחבר של שי, יהלי." עניתי לרב.
"טוב, קבענו. בוא שי, אני אברך אותך." אמר הרב ובירך את שי.

-ההמשך יבוא-