אהבה בלתי אפשרית – פרק 1

התעוררתי לבוקר של ראשון , שהשעון שבשידה שליד מיטתי מצלצל.
קמתי , הלכתי לעבר המקלחת , צחצחתי את שיניי , שטפתי את פניי, ונכנסתי לעשות מקלחת קצרה ומהירה.
יצאתי מהמקלחת שמגבת מכסה את גופי,והלכתי לעבר חדרי .
נעמדתי מול ארוני,מתלבטת מה ללבוש.
לבסוף הוצאתי חולצת בטן שחורה לא חשופה מידי,שורט ג'ינס קצרצר שלא מסתיר יותר מידי,כפכפים שחורות,עברתי על שיערי עם מחליק,התאפרתי שמתי אודם אדום חזק,וטיפה רימל.
ירדתי לעבר המטבח,לאכול את ארוחת הבוקר שאמא הכינה לי ,ולפתע ראיתי את דודי , בן.
'בן? מה אתה עושה פה?' שאלתי לא מבינה,מגרדת בראשי.
'היי גם לך , איזה התלהבות' אמר וחייך חיוך ציני.
'ההורים שלי נסעו לחו"ל בגלל העבודה,אני יהיה אצלכם שבועיים. אמא שלך לא אמרה לך?' הוסיף.
'לא' אמרתי.
'טוב,תסיימי את האוכל,ונצא לבית הספר' אמר .
התחלתי לאכול במהירות,ואחרי שלוש דקות שמיהרתי,סיימתי.
'סיימתי' אמרתי וחייכתי .
לקחנו את התיקים,ועלינו לאוטו.
הגענו לבית הספר לאחר כמה דקות שעברו בדממה רצופה.
נכנסו לכיתה,והתיישבנו אחד ליד השנייה.
המורה נכנסה,עם צעקותיה המחרישות אוזניים,והחלה ללמד.
בן דיבר עם בנות,ואין לי מושג למה,קינאתי.
'בן,תפסיק לדבר איתן!' הייתי חייבת להפסיק את זה.
'חח מה?' שאל לא מבין וגיחך גיחוך קצר.
'תפסיק לדבר איתן,המורה תעיף אותך' אמרתי , המצאתי לו משו , כאילו מה היא כבר יכולה לעשות.

נקודת מבט בן ~
חושבת לא שמתי לב שהיא המציאה תירוץ , 'תעיף אותך' את מי זה מעניין.
אני לא אכחיש את מה שאני מרגיש אליה,ואף פעם לא מראה לה.
לפתע קטעה את מחשבותיו דבריה של נועם ,שחפרה לי כאילו היא מקדחה.
'מהה' עניתי בחצי צעקה.
'מה עובר עלייך' שאלה בפרצוף נפגע , איזה קטנה . באמא .
'כלום יפה שלי,דברי , מה רצית?' עניתי בצורה עדינה.
'אני רוצה לומר לך משו,זה די חשוב…'
'דברי' עניתי,לא מבין כבר מה יש לה חשוב להגיד לי .
'לא עכשיו,יותר מאוחר'.
לא הבנתי מה היא רוצה,מה יש לה להגיד כל כך חשוב . היא השאירה אותי בסקרנות , שלא יכולתי לחכות יותר.

נקודת מבט נועם ~
יום הלימודים נגמר , ובן מסיע אותנו הביתה.
'אז מה הדבר הכל כך חשוב שרצית לומר לי?' שאל לפתע פתאום בן , מסוקרן .
'לא עכשיו,אז איך היה היום בלימודים?' עניתי,מנסה לשנות בדרך נושא.
'תפסיקי לשנות נושא,אולי תתחילי לדבר?' ענה,עצבני.
'אתה בזמן האחרון יותר מידי עצבני,ואתה אפילו מעצבן גם אותי' התעצבנתי , ויצאתי באמצע הנסיעה מהמכונית,והתקדמתי לעבר ביתי ברגל.
אחרי חמש דקות של הליכה משעממות ,הגעתי וראיתי שם את בן יושב לו בסלון.
הוא הסתכל עליי,ושתק.
עליתי לחדר,מבלי להוציא מילה מפי,נשכבתי על מיטתי ולאחר כחצי שעה נרדמתי.
התעוררתי שוב בשבע בערב,התלבטתי אם לומר לבסוף לבן. החלטתי שכן!
ירדתי למטה,מכוסה בשמיכה בגלל הקור שהעביר בי צמרמורת.
'בוא לגג' אמרתי לבן שישב בסלון.
'מה יש לנו לעשות בגג?' שאל לא מבין.
'רצית לדעת מה הדבר החשוב שאני צריכה לומר לך נכון?אז תעלה כבר לגג ותשתוק'. עניתי ,ומתקדמת במהירות לעבר לגג.
'דברי' אמר בן ממתין למענה.
'בן..' אמרתי,לא יודעת איך לומר את זה.
'אני אוהבת אותך' אמרתי והשפלתי מבט . אף על פי שהקשר בנינו לא הגיוני,ולא יכול להתקיים,אנחנו דודים!! וזה גם לא הדדי , הוא לא מרגיש אליי את אותו דבר!

תגובות ודירוגים ממשיכה :)