"אהבה בלתי אפשרית" סיפורי ערסים עומרי ואדל , פרק 1 (אתמול היה הקדמה)

פרק 1-
"לראות את הבלתי נראה,
לחלום על הבלתי אפשרי,
לחפש את הבלתי נמצא,
לחיות בבלתי יאומן.." -Aliados-

נ.מ אדל
קמתי בבוקר ליום הראשון ללימודים,ישר פתחתי את הטלפון בוואטסאפ,מיליון הודעות!!
נכנסתי לשטוף פנים ולהתקלח,התארגנתי,ולבשתי חולצת בית ספר לבנה,ג'ינס ורוד ביביי,נעל בד פלטפורמה לבנה,התאפרתי,ענדתי תכשיטים,התבשמתי,לקחתי את התיק צד הלבן עם הניטים שלי,ירדתי לסלון,ואח שלי ואחותי ישבו לאכול ארוחת בוקר,זרקתי את התיק על הרצפה,וחיבקתי את שתיהם "בוקר טוב אהובים שלי" אמרתי תוך כדי חיבוק
"שבי לאכול משוגעת" אחי דוד אמר
"אין לי זמן,אני צריכה ללכת לנועה,ביווש" עניתי ונישקתי את שתיהם בלחי,רצתי לדלת,ודוד צעק לי "חכיי,קחי שקית שוקו" וזרק אותה לעברי,שלחתי לו נשיקה באוויר,ויצאתי לבית של נועה,בית אחד מולי,פתחתי את הדלת,כאלה אנחנו לא דופקות ולא נעליים,ראיתי אותה במטבח,יושבת ואוכלת
"ישמנה מה את אוכלת?" שאלתי,והתקדמתי אליה
"שתקיי ידבה,שבי לאכול גם ישטוחה" היא ענתה לי בחיוך
חיבקתי אותה,ונישקתי אותה בלחי "נשבעת התגעגתי לבית ספר" אמרתי
"התגעגעת לריבים שלך עם המורים את מתכוונת" היא החזירה
"לא..ממש לא……כן..מה לעשות שיש לנו בית ספר של מורים צבועים?" עניתי לה
"מה שנכון נכון" היא ענתה בחיוך
ישבתי לידה,ואחרי כמה דקות שון נכנס,דפקתיי צרחה של החיים,ורצתי אליו בחיבוק,אחרי כמה שניות גם נועה באה וחיבקה אותנו
"אמאא התגעגעתי אלייך,כל החופש לא ראיתי אותך זבלל!!" אמרתי והמשכתי לחבק אותו
"גם אני התגעגעתי אלייכן אחיות שליי" הוא ענה,והוסיף "יאלה נועה,לכי תביאי גיטרה חייבים לשיר משהו"
חייכנו,ונועה עלתה לקחת את הגיטרה מהחדר שלה
"יאלה שיר באיזה שפה?"שון שאל
"ספרדיית,ברור" אני ונועה ענינו באותו זמן,והוא חייך"איזה שיר?" נועה שאלה,ושתינו הסתכלנו עליו מחכות לתשובה
"אני אפתיע אותכן" הוא ענה
"מה אתה עושה את עצמך מסתורי ימכוער,חח" צחקתי עליו
"אוקי בואו לא נשיר" הוא אמר בציניות,והניח את הגיטרה בצד
ישבתי עליו בחיבוק ואמרתי "לא,לא,לא סליחה,יאלה תנגןן"
הוא לקח את הגיטרה,וניגן את השיר "refundasion" מתוך "aliados"
שרנו את השיר,וחייכנו בסוף
"אמא איך התגעגעתי לזה" אמרתי וחייכתי
שון הסתכל בשעון,ואמר "יאלה,בואו לבית ספר,אנחנו נאחר"
אני ונועה הסתכלנו עליו במבט ציני,קמנו,והלכנו למטבח,להמשיך לדבר
"עוד פעם אתן עם השטויות שלכן?יאלה קומו קומו" הוא אמר לנו
"די אנחנו לא רוצות בית ספר" אמרנו לו עייפות,הוא לקח אותנו מהידיים,שם עלינו את התיקים,ומשך אותנו החוצה,נסענו לכיון בית ספר,הגענו,ונכנסו שוב לחור הזה
"בית כלא יקר שלי,הגענו" אמרתי בגיחוך
הם צחקו,ונועה אמרה "תראי את הצד החיובי,חתיכים חדשים"
שון הסתכל ואמר "ששש..שקט,שום חתיכים ושום נעליים,שרק לימודים יהיה לכן בראש"
לא הפסקתי לצחוק "ניראלי שהנסיעה קצת עשתה אותך אידיוט,איזה ללמוד ואיזה נעלים?עם מורים כאלו אני מעדיפה למות" עניתי לו,וחייכתי
הוא הסתכל עלינו,חיבק אותנו,ואמר "יאלה בואו ישתי מפגרות"
הגענו לשכבה שלנו,וראינו את המורים עומדים לפתוח את הכיתות
"אוף אין לי כוח לזה" נועה אמרה
"שתקי וכנסי" שון אמר
"מה אבל עדין לא היה צלצול" אמרתי,ובדיוק באותה שניה התנגן הצלצול
"אין לי מזל!!" הוספתי,וושון דחף אותנו לכיתה,כולם ישבו בכיסאות,והמורה אמרה "שלום תלמידים יקרים,התגעגעתי"
"בטוחה?" מלמלתי לעצמי שכולם היו בשקט והיא שמעה
"סליחה,מה אמרת התלמידה אדל?" המורה שרון שאלה אותי
"אה..אמרתי ש…שאני בטוחה שהתגעגעת אלינו,הרי את מורה שכל כך חשוב ואכפת לה מהתלמידים לא?!"