אהבה בטעות- פרק 1

השלג והרוחות הכבדות הכבידו על צעדיי. נאבקתי בכל טיפות כוחי האחרונות במזג האוויר הסוער כדי שאוכל להגיע איכשהו למכונית ולנסוע הבייתה. בעודי צועד אל מחוץ לכותלי בית הספר, ניגשה אליי נערה אשר לא ידעתי על קיומה קודם לכן. מעולם לא הבחנתי בה בעבר ולא שמעתי עליה. ככל הנראה, היא הייתה נראית בכיתה י׳, קטנה יותר ממני.
״היי, אתה שון ?״, שאלה אותי הנערה בעודה מנסה להדביק את הפער בינינו ולהשיג אותי בצעדיה. הנהנתי בראשי לחיוב ועצרתי. הסתובבתי אליה באיטיות והיא נעצרה גם כן. היא סרקה את גופי שניות אחדות ובאותו הזמן, סרקתי גם אני את גופה.
גופה החטוב התעטף בכמה שכבות בגדים, אך ניתן היה לראות מעבר.
פניה היו כפני נסיכה ממש: שפתיה היו אדומות ומבריקות למדיי, עבות וחושניות. עיניה החומות הקרינו אור וחום. אלה היו עיניים מלאות תקווה.
״מה רצונך ?״, אמרתי וקטעתי את מחשבותיה של הנערה. ״תהיתי האם אוכל לנסוע איתך לביתי. הוא די קרוב אך מזג האוויר מונע ממני לצעוד במהירות ואני צריכה להגיע מהר לביתי. לא הייתי שואלת אם לא הייתה לי ברירה, כמובן, אך אתה נראה הנער הנורמלי ביותר בסביבה שיש ברשותו מכונית״, אמרה הנערה בחשש.
הבטתי סביב וראיתי את גיל בקרבתינו. ״גיל״, צעקתי לו, ״בוא לכאן״.
הנערה לא הבינה מה קורה. בינתיים, עמדה וחיכתה.
״תשמע, היא צריכה טרמפ דחוף לביתה״, אמרתי לגיל. הנערה הביטה מבט סולד למדיי בגיל, מבט שלפיו הבנתי שהיא אינה רוצה שהוא יהיה ההסעה שלה הבייתה. מבטה היה מושפל מטה ומאוכזב.
״לא חשוב, גיל, לך״, אמרתי לו והתחלתי להתקדם. ״למה את מחכה ?״, הפצרתי בה. ״בואי״, המשכתי. חיוך עלה על פניה של הנערה והיא החלה לפסוע אחריי.
הגענו למכונית. פתחתי את דלת המושב שליד הנהג בחוזקה, נאבק בשלג שנערם על המכונית. היא נכנסה, סגרתי את הדלת ונכנסתי גם אני. כעבור דקות אחדות, התחלנו לנסוע.
תחילת הנסיעה הועברה בשתיקה. שנינו הבטנו בדרך שלפנינו בעוד המכונית קופצת מדי פעם ומתקשה לעבור את השלג בחלקים מסוימים של הכביש.