אהבה בטעות- פרק 1 המשך

״לאן את צריכה להגיע ?״ שאלתי בעודי ממשיך להתסכל קדימה על הדרך. ״אתה יכול לעצור לי בפינת רחוב העלייה״, ענתה הנערה. ׳רחוב העלייה ?׳ חשבתי לעצמי. ׳הרי זה רחוב של בתים קטנים וישנים ביותר, לא יכול להיות שהיא גרה במקום שכזה… או שאולי כן ?׳
״את גרה ברחוב העלייה ?״, שאלתי בחשש. ״כן, העלייה 19, למה אתה שואל ?״
״סתם… ללא שום סיבה מיוחדת״, עניתי והמשכתי להביט קדימה. מדי פעם העפתי מבט מזווית העין על הנערה. היא הייתה כה יפה. לא ייתכן שהיא בת למשפחה ענייה.
״מה שמך ?״, שאלתי בפתאומיות. ״הרי את יודעת את שמי אבל לא הצגת את עצמך בפניי״.
״נכון, אתה צודק. אני מצטערת. קוראים לי אנג׳ל. אנג׳ל ברוסמן״, ענתה בחיוך.
שמה היה אופייני לא עד מאד, היא אכן הייתה מלאך. אמנם לא הכרתי אותה לעומק, אך מהמעט שיצא לי להכיר ולראות- כך אני חושב. ״שם יפה״, השבתי בחיוך.
היא הביטה בי בחדות וברגע מבטינו הצטלבו. הסתכלנו אחד לשניה בעיניים, עצרתי את המכונית.
היא התקרבה. ניחוחה המקסים והממכר להפליא הגיע אל אפי והשתלט על כל גופי- מכף רגל ועד ראש. עצמתי את עיניי והרחתי אותה. פקחתי אותן בחזרה, זו הייתה מן התנתקות ומיד חזרה למציאות.
היא התקרבה עוד לכיווני. יכולתי לחוש אותה בין זרועותיי. לפתע, זה קרה.
התנשתקנו נשיקה סוערת למדיי אשר סחפה אותי למעין עולם אחר, כמו יקום מקביל שכזה, עולם בו אני מאושר, רק היא ואני נמצאים בו. מעולם זה לא קרה לי קודם לכן.
פתאום בן רגע לקחתי את ראשי אחורנית.
״אני מצטער״, אמרתי. ״אתה לא צריך להצטער. אם הייתי חוזרת אחורה בזמן, לא הייתי משנה דבר, לא כך ?״
״אני מצטער, אני לא יכול״, השבתי והשפלתי את מבטי מטה בכאב.
״אוקיי.. אין בעיה״, אמרה אנג׳ל שקולה נשמע כאילו נחנק מדמעות. היא פתחה את דלת המכונית והתכוונה לצאת לדרכה.
לא יכולתי לתת לה לעזוב ככה סתם, לא יכולתי לתת לה לעזוב אותי אחרי מצב כזה.
החלטתי שאני לא נותן לזה לקרות, לכן משכתי את ידה לכיווני והדבקתי בה נשיקה נוספת. היא חייכה וסגרה את הדלת.