' אהבה בהפתעה ' פרק 7

' תהל אהבת חיי האחת והיחידה – מחייג אלייך ' היה כתוב על צג הפלאפון.
" מה קורה תהלי? " עניתי לפלאפון.
היא לא ענתה, מה הקטע?
" מה אתה עושה?! " שמעתי צעקה מבוהלת מהטלפון.
זה היה נשמע הקול של תהל ! מה לעזאזל הולך פה?!?!?!
======================================
זרקתי על עצמי ג'ינס תוך כדי ששמתי את השיחה על רמקול, מחכה לשמוע את המיקום שלה.

~ מנקודת מבט של תהל ~
" תעזוב אותי " צעקתי, מתחילה לבכות.
" בחיים לא ! " אמר בשקט, בקול צרוד ומלחיץ. זה לא כמו הקול הצרוד שסהר עושה שאני אוהבת, זה היה קול צרוד..מלחיץ ומאיים. כל כך פחדתי.
הוא ניסה להוריד לי את החולצה, התנגדתי לו וניסיתי לדחוף אותו ממני עד שפתאום הוא נתן לי סטירה שהעיפה אותי לאדמה.
בכיתי, פרצתי בבכי נוראי, הלחי שלי שרפה וכאבה כל כך.
אני לא מוכנה, אני לא רוצה ! אני לא רוצה לאבד את הבתולין שלי מאונס. אני לא רוצה לזכור את הפעם הראשונה שלי בתור אונס על ידי ערס מזדיין !!!!
הוא זרק את חולצתי וסתם את פי בעזרת ידו. ניסיתי לנשוך אותו אבל זה לא ממש הזיז לו, או עזר לי.
נשארתי עם חזייה וטייץ, קפאתי מקור. עזבו קפאתי מקור ! קפאתי מקור וכאב לי כל הגוף, הוא הרביץ לי ונגע בי בחזה בדרך כל כך כואבת. בסוף כבר התייאשתי, פחדתי לקבל בסוף מכות רצח. אני מקווה שמי שהתקשרתי אליו יבין את המסר ויבוא מהר.

~ מנקודת מבט של סהר ~
כבר הייתי באוטו, למי אכפת שאני עדיין צריך מלווה? תהל בצרה, ולא אכפת לי מה המשטרה יגידו, אני הולך לעזור לה.
אני זוכר שלפני שעתיים בערך היא אמרה לי שהיא בבית חולים, הלכה לבקר את אח של מאיה.
אוקיי…אז, אני יסע לכיוון הבית חולים ונראה אם אני ימצא אותה באזור או משהו.
" ה..הלו? " מאיה ענתה לי בוכה בטלפון, התקשרתי אליה בזמן שנסעתי לכיוון הבית חולים.
" מאיה? " שאלתי, לרגע לא זיהיתי.
" כן.. סהר? מאיפה יש לך את המספר שלי? " שאלה.
" כן, אין לי מושג אבל זה לא מה שחשוב עכשיו.. תהל עדיין בבית חולים? " שאלתי.
" לא.. לפני חצי שעה בערך היא הלכה לספסל בחוץ..לא יודעת מה איתה " אמרה.
" טוב תודה, ביי " אמרתי במהירות וניתקתי את השיחה.

~ מנקודת מבט של תהל ~
בכיתי כמו.. אי אפשר לתאר אפילו. היד שלו טיילה בתחתונים שלי ואני בכיתי כמו איזה משוגעת.
" א..אני שומעת צעד..ים.." גמגמתי בבכי בשקט.
הערס הזה, לא יודעת אפילו את השם שלו ! הפסיק והשתתק. כשהוא אכן שמע שהיו צעדים הוא פשוט סגר את כפתור המכנס שלו וברח. משאיר אותי שם לבד, נטושה בודדה ופצועה.
" תהל? " "תהל?! " שמעתי מישהו קורא לי.
אולי זה מי שהתקשרתי אליו ! אני אפילו לא יודעת מי זה, אבל עדיין !
הייתי חלושה כולי, מבוהלת, הגוף שלי פשוט קפא.
" א..אני כ…אן.." ניסיתי לצעוק.
ראיתי את סהר עובר במעבר של השביל עפר שהייתי בו, בכניסה שלו, אבל הוא לא ראה אותי והמשיך.
ניסיתי לבעוט באבן, לא ממש הצלחתי מאחר והרגל שלי הייתה פצועה, אבל זה עדיין עשה רעש.
" יש פה מישהו? " צעק סהר לעבר שביל העפר החשוך.
"ס..סהר.." ניסיתי לצעוק.
הוא הפעיל את הפנס שלו מהאייפון וראה אותי.
" תהל? " שאל בשקט, המום. " תהל ! " צעק שוב אחרי שהתאפס על עצמו אחרי שנייה בערך ורץ אליי במהירות…