אהבה בהכחשה | 14

"אז, קטינה, מה הולך פה?" הוא מקניט אותי. השלוק מהבירה כבר מזמן נהיה כמה, והשיחה התפתחה קצת. אני מחייכת, אבל מבפנים אני רותחת כמו… לא יודעת מה. פשוט רותחת. קטינה? אמא שלך. בעצם, לא.

"סתם, מסיבה." אני עונה. אני מאוד כנה וישרה, אני החלטית בפני עצמי ובפני השאר. אני מכחכחת בגרון ונשענת אחורנית. אני לא שמה על החול, ולא שמה על הקונכיות שנצמדות לי לגב החשוף.
"אז למה את לא הולכת איתם?" הוא שואל ושותה את השלוק האחרון שנותר מהבירה. אני מושכת בכתפיים, כמה שאפשר כשאת שוכבת על הגב, על חול. הוא מחייך ומיד אחר כך הוא מתחיל לצחוק.
"מה מצחיק?" אני שואלת. אני נשענת על היד, המרפק שלי עמוק בחול, ומביטה בו. הגב שלי נהיה קובבה אחת ענקית. אני מתחילה לצחוק מהמבוכה. הוא מכחכח בגרון.

"את. את מצחיקה. אני זז… יש לי אוכל לאכול, ושינה לישון…. אז ביי, קטינה" הוא מקניט אותי שוב שנייה לפניי שהוא קם והולך. אני מסתכלת על בקבוק הבירה שגמר לי, וחושבת על איך יכולתי לאתר אותו אם הייתי עובדת בסי אס איי. אני צוחקת, וחוזרת למסיבה.

"מי זה החתיך הזה שישבת איתו שם?" אחת החברות שואלת. לא שיש לי מושג, אפילו אין לי את השם אז סתם לחרטט לא יעבוד לי. אני מכחכחת בגרון. אני מחייכת חיוך מיסתורי ורצה למים. הן רצות אחרי, ואנחנו משפריצות אחת על השנייה כמו מטורפות.

"אמהההה" אני שומעת קול מוכר. אני מסתכלת על החוף. טרנט. אני מסתכלת על הבנות, והן מסתכלות עליי ומהנהנות לי בתור כן. ללכת אליו. הן מוסיפות חיוך ואגודל שעולה למעלה. אני נאנחת. אני מכניסה את הראש פעם אחרונה. אני מנקה את עצמי מהחול ויוצאת מהמים באיטיות. לא היה לי כוח לטרנט, כמה שהוא חתיך ובאדי בילדר.

"אמה…" הוא אומר בקול חלש וחולמני. אני מרימה גבות עם עיניים פעורות.
"מה?" אני קואלת. אני מתה כבר לחזור למים ולהינות מהקרניים האחרונות של השמש. הוא מצמיד אותי אליו עם הזרוע השרירית שלו, מקרב את שפתיו לשפתיי, ומנשק אותי. הוא מנסה להחדיר את הלשון לתוך הפה שלי, לקחת את זה שלב הלאה. אני שוקעת במחשבות.