אהבה בהכחשה | 13

אני עומדת בשירותים, ומסדרת את האיפור במראה. אני בודקת אם נמרח, כי אני יודעת שזה הדבר היחיד שיסיט לי את המחשבה מהתרגיל הדי מלוכלך, שאני בכלל לא מבינה למה עשיתי.
אני מסתכלת על עצמי, מסדרת קצת את השיער בצורה שנראית לי הכי טוב. אני מסדרת את החולצה ומכחכחת בגרון סתם, לא יודעת למה.

אני יוצאת מהשירותים ונתקלת בריח נהדר, אבל יחד איתו בניחוחות שונים של זיעה מסריחה. אני נתקלת במישהו. אני מסתכלת למעלה. פאק, הבחור מהמגרש. השותף שלי לשולחן?… הוא מסתכל עליי באדישות. הוא ממשיך ללכת ונכנס בסוף לשירותי הבנים. אני מנקה את הראש מהמחשבות, כמה שאני יכולה, ואני עולה במדרגות לכיוון הכיתה.

"לירונוששש!" אני שומעת קול צפצפני ומוכר. אני מסתכלת, כן, זאת היא. היא מתקדמת אל עברי במהירות לא נורמאלית וקופצת עליי בחיבוק מוחץ. אני מחבקת אותה חזרה וצוחקת צחוק מובך. היא מנשקת אותי בלחי.
"אהובה, מה קורה?" אני שואלת אותה כשאנחנו מתנתקות מהחיבוק. היא מצביעה לכיוון השירותי בנים. אני מסתכלת, הנה הוא, נשען על המשקוף.
"הוא. הוא. הוא! הוא קרץ לי!" היא אומרת. וואט דה פאק?! קורץ לך? למה הוא מכיר אותך בכלל?… פאק. לירון. נקי את המחשבות המגעילות האלה..
"איך קוראים לו בכלל?" אני שואלת אותה. מזל שלפחות את זה אני לא יודעת, אחרת המחשבות המגעילות באמת יעברו את הגבול.

"אוון טרנקלין כאילו…. את לא מכירה? פאק, לירונוש, את בכיתה י'ב, והוא אחד הבנים הכי חתיכים בשכבה הזאת" היא אומרת בהתנשאות. אוי נו תרגיעי, לא כולם מתלהבים כמוך. מצד שני…..
"בא לך לצאת לסיבוב?" אני שואלת בחיוך ערמומי. היא מסמלת לי עם האצבע שהיא הולכת לאוון. פאק, אוון אוון אוון, חתיך חתיך חתיך. אז הוא נראה קצת טוב. נו טוב, קצת הרבה. הוא חתיך, בקיצור. זה לא משנה את העובדה שהוא משחק… רגע, מי אמר שהוא משחק.? לירון, תנקי את המחשבות.

תוך רגע אני מוצאת את עצמי בדרך לאוון. המילים כבר מחוץ לפה ולשליטתי, המון המון זמן…..