אהבה בדרך שונה|פרק 3 חלק 1 (סורי שזה קצר).

חחחחח הרבה זמן שלא המשכתי את זה,מי שלא זוכר מה קרה בפרק הקודם שיחזור ויקרא ~דסו~
פתאום,ליזי קפצה מין המיתה לרצפה והחלה לשרוט את הדלת וליילל.
"אז את רוצה לצאת,אוף" אמרתי מבואסת אבל בכל זאת פתחתי את הדלת,ליזי החלה לרוץ כמו מטורפת ופתאום,שמעתי שמשהוא נפל,רצתי מהר אחריה וראיתי אותה בעמדת-מוצא-זינוק-לתקוף לפני לאונרד כאשר עיניה פקוחות לרווחה והיא גם יללה בקול שהיה נשמע שהיא שנאת אותו עוד מימי קדם.
"סליחה" מלמלתי וניסיתי לקחת את ליזי,אך שמתי לב שליזי שרטה אותו בידו,חוץ מיזה שליזי לא נענת לבקשתי,היא ניסת להימלט מידיי.
"זה לא נורא" הוא אמר והחל לקום.
"אני באמת מצטערת,אף פעם לא ראיתי אותה ככה,חוץ מיזה ישנה שריטה על ידך,ליזי עשתה לך את זה?" שאלתי אותו ושלחתי מבט אל ידו.
"כן,אבל זה לא נורא" הוא אמר וחייך.
"מה אתה עושה פה,אמרת שאתה תהיה בגינה,לא?" פתאום צצה לי השאלה.
"כן אבל אביך קרא לי אליו,וכפי שאת רואה ליזי,חתולתך,רצה אליי ושרטה אותי" הוא אמר ולבסוף הוסיף.
"סילחי לי אבל אני אלך אל אביך" הנהנתי והוא החל לצעוד אל-עבר חדרו של אבי.
אט-אט עיניה הפקוחות של ליזי חזרו חזרה למצבם הרגיל ועמדת התקיפה שלה חדלה להיות עמדת תקיפה,זו הייתה עמדת ליקוק-היד ה'מפורסמת' שלה.
"את יודעת שאת מאוד מוזרה ליזי?" שאלתי וליטפתי אותה והיא כתשובה רק החלה לגרגר ולהנות מין הליטופים המפנקים שאני נותנת לה.
"לינדה!" שמעתי קול גוער מלמטה,ירדתי לקומה הראשונה אם חתולתי וראיתי את מורת ההסטוריה שלי עומדת בשילוב ידיים מורגזת ונרגזת.
"כ..כן מ..מה את רו..רוצה?" התחלתי לגמגם כי המורה נראתה כיאילו שהיא צצה מגיהנום-אני לא צוחקת.
"את למדת למבחנך הנסיכה לינדה ?" היא אמרה בקול מאיים ותוקף.
"איזה אם מותר לשאול?" מורתי הזעיפה את פניה ואמרה.
"את היית אמורה לקרוא את הספרים הקדומים שמספרים על מה שקרה בממלכתנו מפני שנים" היא אמרה וקולה התרכך במקצת אך הוא חזר בחזרה להיות הקול התוקפני.
"ואת,כמו תמיד שחכת ללמוד,נכון?" היא אמרה בקוצר רוח ואני הנהנתי בבישנות.
"לכי לחדר הספרים מייד ותקראי את כל הספרים שמונחים על השולחן,עד לשבוע הבא אני רוצה שתזכרי הכל." היא ציוותה עליי ומה שנשאר לי לעשות זה רק ללכת לספריה ולשבת שמה,וללמוד למבחן,התיישבתי על הכסא שלייד השולחן וערמת הספרים-לא הייתה ערמה.
התחלתי לקרוא את הספר הראשון,הספר שמספר על המלחמות שאבות אבותיי נלחמו בימים ההם. אחרי זה עברתי לספר שבו מסופר על המנהגים והחגים הוא היה קצת יותר מעניין מאשר המלחמות, אחרי עשרים דקות של קריאה מעמיקה בספר המסורת עברתי לספר של המיפים*,שמה היה מסופר על אנשי זאב וערפדים,ואז כשרציתי לעבור לדפים הבאים שמתי לב שחמישה עמודים היו תלושים.
"מוזר…"מלמלתי וסגרתי את הספר,זה הכול להיום,מחר אני אמשיך לקרוא.