אהבה בדרך שונה|פרק 1-סיפור חדש ופרק ניסיון:)

"לינדה" ניגש המלך אל ביתו כאשר מישהוא הנראה כבן שמונה עשרה עומד לצידו.
"כן אבא?" היא שאלה אחריי שהיא סיימה את הסלט שמשרתה המסור הכין לה.
"רציתי להציגך לפני משרתך החדש" הוא אמר בעודו נותן דחיפה קלה לבחור כדי שיציג את עצמו.
"קוראים לי כריס" אמר המשרת מהסס לרגע.
"מעכשיו הוא יהיה משרתך האישי,כל דבר שתצטרכי תגידי לו,מסכימה?" שאל אבי.
"כן" עניתי לו והוא החל ללכת לחדרו.
"הינך רוצה משהוא?" הוא שאל.
"לא,איני רוצה דבר" אמרתי לו.
"בטוחה ?" הוא שאל כדי לוודא.
"אם כבר,אז יש משהוא שאני רוצה" אמרתי לו מחייכת.
"מה זה הדבר?" הוא שאל אותי מסוקרן.
"שתקרא לי בשמי הפרטי,יכול אתה?" שאלתי.
"כמובן" אמר לאחר שניות.
"קוראים לי לינדה,תיקרא לי ככה מעכשיו" אמרתי מחייכת.
"טוב לינדה" הוא אמר והרגשתי הרגשה מוזרה.
"כריס,אני רוצה להראות לך את החדר שלך" אמר ג'ון,עוד אחד ממשרתיי.
"אני יכול?" הוא שאל.
"כמובן" עניתי לו והוא פנה לג'ון.
"גברתי" אמרה ולריה.
"מה?" שאלתי אותה.
"איני יודעת איך.." היא התחילה.
"ולריה בבקשה תיגשי לעניין,טוב?" שאלתי אותה מחוייכת.
"איך הוא?" היא שאלה מצחקקת.
"איך הוא מה?" שאלתי.
"לא משנה,מה שרצתי להגיד שאתם נראים טוב ביחד" היא אמרה וציחקקה.
"באמת?" שאלתי מצחקקת.
"כן" היא ענתה שלווה.
"מה את חושבת עליו?" שאלה ולריה.
"אני?,אני חושבת שהוא הוא יפה תואר,אבל הוא גדול מימני בשנתיים" אמרתי לה.
"וחוץ מיזה שהוא המשרת שלך" ולריה הוסיפה.
"אכן,אבל על תגלי לאף אחד,טוב?" שאלתי אותה והיא הנהנה.
"עוד מאט מגיע עוד נסיך,תהיה מוכנה?" ולריה שאלה ופתאום נזכרתי בכל ההצעות שהציעו לי הנסיכים להיות לאישתם,הן זה רק בגלל היופי שלי,תמיד כשנסיך הגיעה הוא התאהב בי מייד ולא הסכים לעזוב את ארמון המלוכה עד שיקבל תשובה.
"עוד כמה זמן?" שאלתי אותה.
"מחרתיים"
"ולריה" המלך קרא מחדרו לולריה.
"כן אדוני?" היא שאל מרחוק.
"בואי לכאן רגע אני צריך שתעזרי לי במשהוא."
"אני מגיעה" ולריה ענתה לו.היא התנצלה קדה קידה ויצאה מין המטבח.כאשר ולריה יצאה מין המטבח הרגשתי משועממת אז פניתי לחדרי,הוא היה בקומה השניה,ממש בכניסה.
כאשר פתחתי את דלתות חדרי מחשבות מעייפות החלו לעופף בראשי ובסופו של דבר נפלתי על המיטה ונרדמתי.
*למחרת בבוקר בארמון המלוכה*
"גברתי" כריס דפק על הדלת כמה פעמים.
"לינדה?" הוא שאל כאשר הבחין שאין מענה.
"אני קמה" אמרתי לו.
"מעולה,ארוחת הבוקר מוכנה,כאשר תסיימי להתארגן אנה רדי למטה." הוא אמר ועזב.לבשתי את שימלתי התכולה וירדתי למטבח כעבור דקות.
"יום טוב" בירכו אותי כל המשרתים בקידה נאה.
"יום מעולה" עניתי להם.
פתאום נתקלתי במשהוא,או יותר נכון במישהוא.
"כריס?" שאלתי אותו.
"מצטער,לא ראיתי לאן אני הולך" הוא אמר קד קידה ופנה למעלה,במעלה המדרגות.
צחקקתי מהאירוניה של לקוד קידה והמשכתי לכיוון המטבח כשהגעתי התיישבתי על מקומי
התישבתי והתחלתי לאכול את ארוחת הבוקר הנפלאה שמדאם קלאן הכינה לי.
בתום הארוחה הודתי למדאם קלאן ופניתי לחצר המושקעת שלנו שדשה פורה צומח ועצי פרי צצים בכל מקום.
השדה או שיותר נאות לקרוא לזה גינה,הגינה פשוט קסומה,בנוסף שיש מזרקה קטנה שבקצה שלה יש דמות של מלאך מחזיק חליל,זוהי עבודה של אומנים,אני לא רוצה להתגאות,אבל הגינה שלנו היא הכי יפה בכל הממלכה.
כאשר הגעתי למקום מזרקת המלאך ראיתי את אחד המשרתים מטפח את הצמחים.התקדמתי לעבר שולחן העץ שעמד בפינה,בחלקת עצי תפוז מעטים.
"גברתי,התרצי משהו?" שאל הגנן.
"ברצוני לקבל מים צוננים" עניתי לגנן והוא הלך להביא לי את מבוקשי.
"הנה" לאחר זמן מה הוא ניגש אליי והגיש לי את הכוס.
"תודה" אמרתי לו בחיוך ולגמתי מין המים לגימה אחר לגימה עד שלא היה שום דבר.והגנן המשיך במעשיו והשקה את צמחי הגינה.
"גבירתי?" שמעתי את קולו של כריס.
"מה?" שאלתי בעודי מסובבת את ראשי אחורנית לאט לאט.
"אביך קרה לך,הוא רוצה לדבר איתך על משהוא" כריס אמר.
"טוב,אני…אני אלך" אמרתי והתחלתי לצעוד לכיוון הארמון אחרי שנכנסתי לארמון הלכתי לקומה הראשונה לחדרו של אבי.
"אוה,ביתי,חיכיתי לך" הוא אמר לי וראיתי אותו יושב על הכסא שמול שולחן עץ האלון החדש.
"רצית משהוא אבא?" שאלתי אותו.
"כן,אני רוצה שתתכונני לבואו של הנסיך ועוד שבאותו הזמן יהיה נשף" הוא אמר וקולו היה רגוע.
"נ…נ…נשף?!" היא אמרה כמעט בצרחה-כן,הוא ציפה לתשובה כזאת.
"כן,ואני רוצה שתבחרי בשמלה נאותה שתתאים לך." הוא המשיך לומר.
"אבל אבא,אני לא אוהבת נשפים כל כך" אמרתי לו.
"לינדה!" הוא גער בי.
"טוב,אם תסלח לי אז אני אלך לבחור לעצמי שמלה" אמרתי ויצאתי מחדרו שלו.
את שארית היום ביליתי בלמדוד שמלות,לבסוף בחרתי שמלה בצבע תורכיז אם פרחים מצוירים עליה-השמלה הייתה יפה,כנראה ששוב פעם אני אהיה מרכז הענינים של כל הנסיכים וכל הבנות יכעסו,כן,אני רגילה לזה.
אבל מה לעשות,אה?,אני יפה.
יומיים חלפו והגיעה עת הנשף,לא הרבה קרא לי ביומיים הללו כולם היו בלחץ כמו תמיד וזהו.וזהוא,נכנסתי לאולם ועמדתי ליד שולחן אם מאכלים.
"התרצי לרקוד איתי?" ,שאל נסיך בעל שיער חום.
"הנסיכה לינדה?,את כאן?" הוא שאל מעביר את ידו מול עיני כמה פעמים מצחקק.
"כן,אני כן" אמרתי מחזירה בחיוך.
"נחמד מצדך" הוא אמר.
"על מה נחמד מיצידי?" שאלתי אותו תמהה.
"על זה שענית לי" הוא אמר וחייך גם הוא. ואז הוא שאל את השאלה עוד הפעם.
"התרצי לרקוד איתי,נסיכה?"
"אכן,אני אסכים לבקשתך" עניתי לו והתחלנו לרקוד,לא משנה כמה פעמים רקדנו היה נדמה שהוא לא מתעייף בכלל,זה כבר היה הריקוד החמישי,כמעט התמותתי אבל החזקתי את עצמי בידיים.
"רוצה לרקוד עוד?" הוא שאל כאשר הוא מושיט את ידו אל ידי בגנטלמניות,מנשק אותה ואומר.
"רוצה?,מדמואזל?" הוא שאל וכולם היו מופתעים,ובכן כמובן שאני לא,זוהי כבר הפעם החמישית שהוא אומר לי את זה.
"אני מצטערת אך אני עייפה,רגליי עומדות להתמותת מרגע לרגע,אז ברשותך אני אלך לחצר לשבת שמה על הספסלים." אמרתי לו,הוא הנהן בראשו ואני הלכתי לחצר גינה.
"הוא בטח עצבן אותך,הא?" ניגש אליי כריס וצחק בקולו המתוק.
"כ..כריס?" אמרתי בהתפלאות.
"למה את מופתעת לראות אותי?" הוא שאל.
"סתם" עניתי לו.
"טוב,אני אחזור לאולם" אמרתי ופניתי לדרכי.
כאשר נכנסתי לאולם נסיכים נגשו אליי.
"רוצה לרקוד איתי?" חבורה של נסיכים שאלה אותי ופתאום כל אחד החל לריב אחד אם השני.
"אינני רוצה לרקוד עכשיו,מטרתי היחידה בנתיים זה לאכול" אמרתי ניגשתי לשולחנות שעליהם היו מונחות צלחות של מטעמים מסגים שונים.