אהבה בדלתיים סגורות חלק י'

ברגע שדפק,המתין כמה דקות לפני שפתחה רוזה את הדלת.היא הייתה עטופה במגבת ותלתליה נטפו מים."זה…זמן לא טוב…נכון רוזה?"הוא אמר באי נעימות.היא צחקה."לא לא ממש לא! בדיוק התקלחתי.רוצה להיכנס?"היא שאלה."אממ לא כלומר אני מתכוון שאני רוצה להזמין אותך."הוא אמר.רוזה פערה את עיניה הזהובות ועל שפתיה נמתח החיוך המתוק ביותר שז'רארד ראה מאודו."לאן!?"היא שאלה."מה זה הפליאה הזאת? אמיל התעקש שנזמין אותך לארוחת ערב בעוד שעה בערך."הוא אמר."אמממ אין בעיה…מה שתרצה."היא אמרה ופיתלה תלתל אחד סביב אצבעה."נתראה בעוד שעה."הוא צחקק והלך לדרכו.הוא חיפש בשקיקה את חדרה של גליטר.כאשר מצא את חדרה של גליטר דפק בביטחון על הדלת."חכו בנות! אני פותחת!"הוא שמע את קולה של גליטר."היי גליטר…אמממ שאלה לי אלייך."הוא אמר.גליטר חייכה ושפתיה הצבועות בורוד נמתחו."וודאי וודאי אונז',בוא היכנס ושתה משהו ואז תשאל אותי את השאלה החשובה שלך."היא אמרה.היא אחזה בפרק ידו ומשכה אותו פנימה."היי תראו מי כאן!"היא צחקה.בחדר היו כמה בנות מכיתתו של ז'רארד.הוא היה מעדיף להיכנס לכלוב נחשים ולא לחדר הזה.הוא ניסה לחייך אבל העדיף להיות במקום אחר."אונז'!"קראו כל הבנות בהפתעה."ש…שלום בנות…"הוא אמר."בוא שב איתנו.אתה רוצה לגימה מהיין?"הציעה אחת הבנות."אממ לא לא תודה אני באתי לשאול את גליטר שאלה מאוד חשובה."אמר ז'רארד."הופה!"צחקקו הבנות בהתפעלות."לא…לא שאלה כזאת."הוא הזהיר.הוא סירב להתיישב והוסיף לעמוד."ובכן מה השאלה?"שאלה גליטר."אמיל מתעקש להזמין אותך לארוחה בעוד שעה.האם תבואי?"שאל ז'רארד במהירות.גליטר הביטה בו במן מבט מופתע,שכן חשבה שישאל משהו אחר לגמרי.אבל בו באותו רגע עלתה בליבה גם מחשבה מסוג אחר."אמיל ביקש?"היא שאלה כדי להיות בטוחה."כן הוא ממש התעקש.אז תבואי?"שאל ז'רארד.למען האמת הוא באמת רצה להיות כבר במקום אחר ושאלותיה של גליטר עיקבו אותו.היא הרימה את גבתה."בוודאי שאבוא,לא אוותר על זה לעולם."אמרה גליטר."אבל גליטר! קבענו ללכת לקניות!"אמרה אחת הבנות.גליטר שלחה בה מבט קר כמו קרח מעיניה הכחולות."אז נלך מחר,בינתיים זה רעיון טוב יותר לדחות את הקניות,מאשר לצער את אמיל שאני מניחה שכבה התחיל לבשל,נכון?"היא פנתה אל ז'רארד."כן הוא כבר התחיל מזמן."אישר ז'רארד."מה אכפת לך מהשיכור הזה?!"תהתה אחת מהן בחוצפה."מה אכפת לך מהקניות הטיפשיות האלה?"ענתה לה גליטר ביצירתיות.משלא מצאה מה לענות הבחורה פשוט התנשפה בבוז."אהיה שם,עכשיו אתה יכול ללכת.אני בטוחה שאתה ממש לא רוצה להיות כאן."אמרה גליטר.ז'רארד חייך חיוך משועשע ועזב את החדר.כשחזר לחדרם,הריח ריח טוב כבר מחוץ לדלת.הוא התאפק לשמור על הבטחתו ולא נכנס למטבח.במקום זאת פתח ספר וישב על בחדרו,רחוק מכל הריחות."ז'רארד התקלח בבקשה! זה לא רעיון טוב להגיע לארוחה בלי להתקלח קודם!"קרא אמיל מהמטבח.ז'רארד היה יכול להגיד לאמיל שהוא לא אבא שלו ושהוא יעשה אך ורק מה שהוא רוצה.אבל הוא פשוט וויתר על הוויכוח.הסיבה הראשונה הייתה,שפשוט לא היה לו כוח להתווכח.הסיבה השנייה הייתה,שאמיל צדק.הוא התקלח בחופזה ויצא מהמקלחת נוטף מים."אתה לא מתקלח?"צעק אל אמיל."כבר נכנס! אני צריך רק להוציא מהתנור משהו!"ענה לו אמיל.ז'רארד לבש חולצה נקייה,ענב עניבה ולבש מכנסיים.הוא נעל מגפיים ולבש את מעילו האדום.בזהירות הוא אסף את שיערו בסרט שחור."די להעריץ את עצמך,הן אמורות לבוא."אמיל פתח את דלת חדרו של ז'רארד והכניס את ראשו פנימה.הוא היה אחרי מקלחת,קווצות שיערו השחור הרטוב נכנסו לעיניו והוא כמעט ולא ראה.ז'רארד התקרב אליו בחיוך משועשע.הוא הסיט את שיערו של אמיל מעיניו."אל תיתן לזה להיכנס לך לעיניים,שלא תתקל בקיר או משהו.קדימה לך להתלבש."הוא דחף אותו בעדינות מחוץ לחדר.אמיל לבש את בגדיו.את החולצה הירוקה שלו,ענב את העניבה השחורה שלו,לבש מכנסיים וסירק את שיערו.ז'רארד התכוון להיכנס למטבח,אמיל שלח את זרועו לדלת וטרק אותה."לא לא לא יפיוף,אתה תמתין! אפילו לך אין פריווילגיה להיכנס למטבח שלי כדי לדעת מה רקחתי בשבילך!"צחק אמיל."רק בתנאי שלא הרעלת אותי!"חייך ז'רארד."ברור שאני מרעיל אתכם!"אמר אמיל וחייך.