אהבה בדלתיים סגורות חלק ח'

בשעה ארבע חזרו ז'רארד ואמיל לחדרם.אמיל הדליק סיגריה.הוא שאף שאיפה אחת."אמרתי לך לא לעשן בקרבתי,נכון? זה שאתה הורס לעצמך את הריאות לא אמור להשפיע גם עליי."אמר ז'רארד בקול אדיש מהספה,אמיל הבחין שהוא כבר פתח ספר.אמיל משך בכתפיו ויצא למרפסת.מחשבותיו נדדו לגליטר,כמה יפה היא,מדהימה.אולי הייתה קשורה לכך העובדה שהיא לא אמרה לו אפילו מילה אחת.עדיין הרגיש כאילו הכיר אותה שנים רבות."וודאי הוריה עשירים…וודאי היא גרה בבית גדול…"מלמל לעצמו ושאף שאיפות קלות מהסיגריה."וודאי יש לה את כל מה שלי אין…"חשב במרירות."היי אמיל!"שמע אמיל קריאה.זה לא היה ז'רארד."מה?! מי זה?! איפה!? למה!?"אמיל התחיל להלחץ."תסתכל שמאלה…"אמר הקול בנימה צחקנית.אמיל ציית והביט שמאלה,הוא נתקל במבטו ברוזה,עומדת במרפסת שלה.היא צחקה ונשכה את שפתיה כמו שרק בנות יודעות לעשות."לא ידעתי שאנחנו יכולים לדבר דרך המרפסת."הוא אמר.פחות ממטר הפריד בין המרפסות."היי יפיוף! בוא הנה אתה חייב לראות את זה!"צעק אמיל.הוא זרק את הסיגריה שלו מעבר למעקה.ז'רארד התנהל בכבדות לעבר המרפסת."היי אונז'."היא אמרה."הו…היי רוזה!"הוא נפנף בידו."את עדיין גרה לבד?"שאל אמיל."כן נו מה אני אעשה? אף אחד לא רוצה להיות איתי בחדר."היא צחקקה.אמיל צחק,אבל למען האמת בתוך תוכו הוא ריחם עליה.רוזה צחקה צחוק מתגרה."אין לכם אומץ לעבור מהמרפסת שלכם לשלי!"היא אמרה."אונז' אמיץ!"אמר אמיל."נראה לך? אני לא עובר מהגובה הזה."אמר ז'רארד ושילב את ידיו."שפן!"התגרה בו אמיל."קדימה ז'רארד,אל תהיה כזה כבד,אחרת באמת תיפול!"צחקה רוזה.ז'רארד הסמיק בפעם המי יודע כמה באותו יום."נו תעבור,אל תפחד!"אמרה רוזה.ז'רארד חשב לרגע,המרחק לא היה גדול,אבל הגובה היה רב.מצד שני הוא לא רצה להיחשב לפחדן,כיוון שאכן הייתה לו נפש אמיצה מאוד לבני גילו.הוא אחז היטב במעקה הגבוה יחסית והניח עליו רגל אחד.לאחר שראה שהוא עומד יציב על המעקה הרחב הניח את רגלו השנייה על המעקה ואחז באחד מעמודי התמיכה.רוזה חייכה אליו.הוא נשם נשימה עמוקה,כיפף את ברכיו וזינק זינוק אדיר לעבר המרפסת שלה.הוא קפץ בדיוק עליה והפיל עוד לרצפה.היא צחקה צחוק משולהב."חכו אני גם בא!" צחק אמיל.הוא נעמד על המעקה וזינק ללא פחד על שניהם.השלושה צחקו צחוק גדול,זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שבה ז'רארד צחק ונהנה באמת.הוא ייחל שהרגע לא ייגמר,אבל הוא נגמר שניות ספורות לאחר מכן.פעמון הדלת צלצל ורוזה קמה לפתוח.ז'רארד ואמיל התיישבו על הספה בסלון שלה.בדלת הייתה,תאמינו או לא,גליטר סנט ג'ון."אמממ שלום? אני גליטר…"היא אמרה בחיוך גאה."שמי רוזה,מה רצונך?"שאלה רוזה."אני אמממ…דפקתי על הדלת שלידך ואיש לא ענה,את מכירה את אלו שגרים שם?"שאלה גליטר."אני חושבת שעלייך להיכנס."אמרה רוזה.גליטר עקבה אחרי רוזה לסלון."ז'רארד פוטנלייה ואמיל בוסואה.תכירי את שני האדונים."אמרה רוזה."אמיל! תניח כבר את הבקבוק הזה!"אמרה רוזה לאחר שראתה שאמיל שותה בלהט מתוך בקבוק ירוק.אמיל נבהל וירק את הלגימה האחרונה שלו על השטיח."טיפש…"ז'רארד גלגל את עיניו.גליטר החניקה צחקוק.אמיל הביט אל גליטר ונשמתו כמעט פרחה."שלום אדון בוסואה…"אמרה גליטר."לא לא צריך שום אדון ושום בוסואה,את יכולה לקרוא לי אמיל."צחק אמיל והוסיף לשתות מהבקבוק,תוך כדי שליחת מבט מתגרה ברוזה.רוזה גלגלה עיניים."אתה ז'רארד?"שאלה גליטר ונשכה את שפתיה."כן זה אני…"ענה ז'רארד ועלעל בלי הרף בספר הגיאוגרפיה של רוזה,שהיה מונח על השולחן.רוזה חטפה ממנו את הספר במהירות מדהימה."התנהג יפה אונז'!"היא אמרה."אונז'?"שאלה גליטר בהתעניינות."ככה קוראים לי בכיתה,הם טוענים שאני דומה למלאך."ענה ז'רארד והתעסק בשרוול מעילו האדום."הם צודקים…"חייכה גליטר.ז'רארד הביט בה במין חיוך לעגני."שמעתם על נשף פתיחת הקיץ שנערך בעוד כמה שבועות?"שאלה גליטר."תראה את האפרוחית הזאת אמיל,היא לא בבית ספר חצי וכבר יודעת יותר ממה שאנחנו יודעים בארבע שנים."אמר ז'רארד בטון לעגני.כולם צחקו."מחבבים אותי בכיתה שלכם,אני לא יודעת למה."היא אמרה."כי את בלונדינית,אולי?"אמר ז'רארד."אבל גם אתה בלונדיני!"העירה גליטר."כל הבנות כרוכות אחרי הטיפש הזה,הוא פשוט לא שם לב."אמר אמיל."תשתוק נו באמת…"אמר ז'רארד והסמיק."אתם יודעים שמדברים עליכם נכון? כלומר הבנות מרכלות עליכן.עליך ז'רארד הם אומרות שאתה חתיך עם טקט של נעל…"התחילה גליטר."תמסרי להן תודה רבה בשמי."ענה ז'רארד ביובש.גליטר צחקה."ועליך אמיל,הן אומרות שאתה מוזר ושאתה מדרדר את ז'רארד."הסבירה גליטר.היא סיפרה זאת כאילו לא היה זה מידע מכאיב ולא נעים אלא משהו נורמלי לגמרי.אמיל החמיץ את פניו ורוזה הביטה בגליטר במן גועל מעורב בתמיהה."היי אל תסכסכי ביניהם לבין הבנות.כל הבנות היו מתות שז'רארד יהיה הבעל שלהן."אמרה רוזה בתקיפות."נקודה לזכותך,וז'רארד היה מת שהם יעזבו אותו בשקט."הוסיף אמיל.גליטר החמיצה את פניה."אתה יכול להיות הכי יפה בעולם,ועם אופי נוראי,ואף אחת לא תרצה אותך."היא אמרה."אני מצטער להגיד לך שזה לא עובד ככה.אם את יפה כולם רוצים אותך,נקודה."ענה ז'רארד.גליטר לא הסכימה איתו אך לא מצאה מה לומר עוד בנושא."אז…רוזה? מה את לובשת לנשף?"שאלה גליטר."אני אמממ…לא באה לנשף."אמרה רוזה."למה?"שאלה בתמיהה."בגלל שהשנה מתקרבת לסיומה,יש לי למחרת הנשף מבחן גדול מאוד.ואני חייבת להשאר ולהתכונן."הסבירה רוזה."אבל רוזי את הרי חכמה! את יכולה להתכונן שעה אחת ולהוציא מצויין,בואי לנשף,בבקשה!"אמר אמיל."אני לא יכולה לבוא.במבחן האחרון הוצאתי טוב מאוד ואני רוצה שיהיה לי מצויין."הסבירה רוזה.גליטר גלגלה את עיניה."אבל יהיו שם המון בנים!"ניסתה גליטר."זו אחת הסיבות שאני לא רוצה ללכת.מעבר לזה אין לי שמלה."הסבירה רוזה.גליטר נאנחה אנחה מיואשת,לרוזה היו את כל הסיבות בעולם לא לבוא."אתם מגיעים?"פנתה רוזה אל הבנים."אני כן!"אמר אמיל."ואני לא."הוסיף ז'רארד.גליטר נאנחה והסיטה את שיערה הבהיר מאחורי אוזנה."לעזאזל אני מאחר,הבטחתי למורה של כיתת הפילוסופיה לעזור לו לכתוב סיכום לקראת המבחן,חייב ללכת!"קרא ז'רארד.הוא קם מהספה ויצא מהדלת."קצת משוגע הבחור…"אמר אמיל."אמר הילד המופרע…"ענתה גליטר."מה זה?! מאיפה את יודעת!?"אמיל היה על סף בכי."כולם יודעים בכיתה."אמרה גליטר.אמיל כמעט ולא סיפר לאף אחד,אחד מהחברים שלו היה בוגד.הוא אגרף את ידו והעביר את ידו השנייה בשיערו."תשכחי ששמעת את זה."אתה באמת מופרע? מה יש לך?"שאלה גליטר."אמממ הפרעת קשב וריכוז,אני היפראקטיבי,סובל מדיסלקציה,אה כן ויש לי אסתמה."מנה אמיל את צרותיו.גליטר שרקה שריקה מתפעלת."כל הצרות האלה בבן אדם אחד?"שאלה רוזה."כן מה לעשות? נולדתי עם מזל רע."צחק אמיל.בתוך תוכו רצה לבכות."לעזאזל אתן רואות את הסמרטוט הזה שאני לובש? אני אצטרך ללבוש אותו לנשף הקיץ ולנשף חג המולד ולכל נשף עד סוף הלימודים שלי!"התלונן אמיל.החליפה המרופטת שלו עצבנה אותו.רוזה הביטה בו במין הזדהות ואילו גליטר נראתה כאילו היא מרחמת עליו."מזדהה איתך,גם לי אין ממש בגדים חוץ מהסמרטוטים האלה."רוזה התעסקה בכפתורי שמלתה השחורה."אני היחידה שהארון שלה עוד רגע קורס מרוב בגדים?"שאלה גליטר."כן משהו כזה.היי אנחנו מסכנים,אין לנו ממש בגדים וגם לא הורים."הסביר אמיל.גליטר העוותה את פרצופה.אמיל הוסיף לשתות מהבקבוק שלו."מה זה?"שאלה גליטר."יין…"אמר אמיל ולגם עוד לגימה ארוכה.טיפות אדומות לכלכו את שפתו ואת סנטרו.גליטר צחקה."מה אתה ילד קטן? היין מטפטף…"אמרה גליטר.אמיל מחה את סנטרו בשרוול מעילו,והוסיף לו כתם נוסף.הבנות צחקקו על האדישות שלו."היי אני יכולה לשתות קצת?"שאלה גליטר."מבקבוקי האישי הפרטי!?"תמה אמיל.גליטר הוסיפה לצחקק."כן מהבקבוק שלך,אני יכולה?"שאלה גליטר."אמממ…את לא נגעלת?"הוא שאל."לא ברור שלא…"אמרה גליטר.אמיל הושיט לה את הבקבוק,היא לגמה שלוש לגימות ארוכות והחזירה לו אותו."את שותה כמו איזה מלח."העיר בחוצפה.היא לקחה את זה בהומור וטפחה על כתפו טפיחה ידידותית.כעבור חצי שעה בערך ז'רארד חזר לחדר."מצטער על האיחור."הוא אמר.הוא תלה את מעילו האדום על מתלה המעילים וצנח על הספה בין גליטר לאמיל.הוא חטף את הבקבוק מאמיל ושתה כמה לגימות ארוכות.לאחר מכן עשה פרצוף של בחילה."מה יש לך?"שאל אמיל."זה לא מים!"אמר ז'רארד."בטח שזה לא מים טיפש,ממתי אני מסתובב עם בקבוק מים!? בטח שזה יין!"הטיח בו אמיל ולקח ממנו את הבקבוק.ז'רארד רצה לירוק את היין אך הכריח את עצמו לבלוע.הבנות צחקו."משהו מצחיק אתכן!?"ירק בחוצפה.ז'רארד הסתלק מהחדר באותו רגע וחזר לחדרו